על מלוכה וכהונה ומה שביניהם - דבה"י א כ"ג  |מני גל

מאת: מני גל http://www.brogilbert.org/st_anselm/8stanselm_henry_I.htm ת.פרסום: 15/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 עיקרו של הפרק עוסק בכוהנים ובלוויים ובתפקידיהם בבית ה`. הפסוק הפותח את הפרק מציין, כי ארגון הכוהנים והלוויים נעשה בערוב ימיו של דוד, קרוב לזמן המלכת שלמה כיורש למלך. דוד הוא האוסף את הלוויים, מונה אותם למשפחותיהם וממנה אותם לתפקידיהם. העיתוי של פעולה ארגונית זו מוסבר כך:

כִּי אָמַר דָּוִיד: הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ, וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם, וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ.

הגדרת התפקידים החדשה של הכוהנים והלוויים נבעה מהמציאות החדשה: עם ישראל יושב לבטח בארצו, ומתפנה ממשימות המלחמה לחיים של שגרה, המאפשרים גם התחלת קיום שגרה פולחנית. בית המלוכה מתייצב, עיר הבירה תופסת את מקומה במערכת המדינית החדשה, נבנה בה ארמון מלך, ומתחילים להיאסף החומרים להקמת מקדש. התפקידים המסורתיים של הלוויים, הקשורים בנדידת המשכן ממקום למקום, אין צורך בהם עוד.

המספרים המצוינים במפקד הלוויים – שלושים ושמונה אלף - נשמעים מוגזמים. הם עוברים בהרבה את מספר משגיחי הכשרות הפעילים כיום בישראל (וגם מספרם הוא מוגזם – כמעט 6000).

אך חשוב הרבה יותר לציין, כי מעל המערכת הזאת, העוסקת בשגרת הפולחן, נמצא המלך. הוא יוזם את המפקד, הוא המחלק את התפקידים בין משפחות הכוהנים והלוויים, והוא המכין את חומרי הבנייה עבור המקדש לעתיד להיבנות.

למרות שהדברים אינם נאמרים במפורש – לכהונה אין מעמד עצמאי, ובית המלוכה, בהיותו פטרון שלה, נהנה מהיוקרה של הפולחן הדתי. עימותים אידיאולוגיים בין אנשי רוח ודת לבין בית המלוכה התקיימו בתנ"ך בעיקר בין נביאים למלכים. הכוהנים והלוויים, בחסות בית המלוכה, עסקו בהפעלת המערכת הפולחנית, וקרוב לוודאי שנהנו מטובות ההנאה שהיו כרוכות במשימותיהם, וגם למלך לא היתה סיבה לוותר על מעורבותו בעסק הזה.

ועוד עניין קטן: על הקשר של דוד לתפקידי הכהונה יעיד גם הפסוק משמואל ב` ח`: וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ.

פסוק זה תמוה, שכן דוד היה בן לשבט יהודה, וכך היו גם בניו. אם כן, האפשר שבני דוד שימשו בבית ה` ככוהנים? יש פרשנים, הסבורים כי הכוונה אינה לכוהני פולחן, אלא לשרים, הממונים על משימות שלטוניות לא פולחניות. אחרים מזכירים את העובדה, שבימי דוד עדיין נהוגות היו במות פולחן, שהיו מפוזרות ברחבי ארץ ישראל. הקרבת קרבנות על גבי במות אלה לא היתה שמורה לכוהנים בלבד, ויתכן שזה מה שעשו בני דוד.