שירה ומוסיקה אלוהיים - דבה"י א כ"ה | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה - © Can Stock Photo uploaded by Annatheartist ת.פרסום: 18/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דויד, שבעצמו הפליא לנגן, מארגן מבין הלוויים, קבוצה של משוררים ומנגנים, שתפקידם ללוות את עבודת הקודש בשירה ונגינה.
א) וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה, לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן, הנביאים (הַנִּבְּאִים) בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים, וּבִמְצִלְתָּיִם; וַיְהִי, מִסְפָּרָם, אַנְשֵׁי מְלָאכָה, לַעֲבֹדָתָם.

מסתבר שהכישרון בתחום היה נתון בידי שלוש משפחות: בני אסף, בני הימן ובני ידותון.
שמות אלה מופיעים גם ככותבים של חלק מהמזמורים בתהילים.
סך הכל כוללת חוליית המוסיקה שמגדיר דויד לעבודת השירה ונגינה – 288 אנשים.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בהרכב מלא, מונה כ 100 נגנים.

דויד מחלק גם את אנשי השירה והמוסיקה למשמרות, כך שלא כולם היו כל הזמן במשכן.
מעניינת מאוד החשיבות הניתנת לתחום השירה והנגינה בעבודת הקודש. 
המוסיקה, אם היא מתאימה, היא סוג של תפילה.
המקצב, אותו שומע התינוק ברחם אימו (פעימות הלב) מתפתח למקצב תפילה אדיר בעבודת בית המקדש.

ואולי, מדי פעם, היו מתנסים כל אותם 288 מוכשרים, ובנגינת הללויה חרישית או חזקה, מצליחים היו להגיע אל מעבר לגבולות עולמנו ולפתוח ליבו של אלוהים או לחדור באמת ללבבות המאמינים.