מלחמות ואוצרות המקדש - דבה"י א כ"ו |מני גל

מאת: מני גל התמונה © Can Stock Photo / Netfalls ת.פרסום: 18/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הוּא שְׁלֹמוֹת וְאֶחָיו עַל כָּל אֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִיד הַמֶּלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי הַצָּבָא, מִן הַמִּלְחָמוֹת וּמִן הַשָּׁלָל, הִקְדִּישׁוּ לְחַזֵּק לְבֵית יְהוָה, וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, כֹּל הַמַּקְדִּישׁ עַל יַד שְׁלֹמִית וְאֶחָיו.

כמה מבני הלוויים מונו על ידי דוד לאחראים על אוצרות המקדש. אוצרות אלה הגיעו אל המקדש, ככל הנראה, במספר דרכים, וביניהן תרומות ונדבות של עולים לרגל, אך חלק חשוב שלהם נאסף כשלל מלחמות שהסתיימו בניצחון על האויב. המלך, שעמד בראש הצבא, ריכז לפחות חלק מהשלל בידיו, והקדיש אותם, כלומר העבירם למקדש. בפרק י"ח מוזכר אחד האירועים המלחמתיים, שבהם נעשה הדבר:

וַיִּקַּח דָּוִיד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר הָיוּ עַל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר, וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם, וּמִטִּבְחַת וּמִכּוּן, עָרֵי הֲדַדְעֶזֶר, לָקַח דָּוִיד נְחֹשֶׁת רַבָּה מְאֹד, בָּהּ עָשָׂה שְׁלֹמֹה אֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת, וְאֶת הָעַמּוּדִים וְאֵת כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת... וְכֹל כְּלֵי זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת, גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לַיהוָה, עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, אֲשֶׁר נָשָׂא מִכָּל הַגּוֹיִם, מֵאֱדוֹם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק.

ריכוז השלל היקר במקדש תרם להעלאת ערכו של המקדש בעיני העם ולחיזוק תדמיתו של המלך כנהנה מחסות האל. מה שלא הספיק שאול להשלים (אם כי החל במלאכה, כאמור בפרקנו) – הקמת עיר בירה עם ארמון ומקדש וריכוז שלל המלחמות, שעבר הקדשה – עשה דוד, ובגדול.

פעולות אלה היו, ככל הנראה, מקובלות ברחבי המזרח התיכון באותה תקופה. מלחמות, שהסתיימו בכניעה או בתבוסה, לוו בבזיזת אוצרות המקדש של הממלכה המנוצחת, כפי שלמדנו מפרקים אחרים בתנ"ך. במלכים ב` פרק י"ב מסופר על מצור ששם מלך ארם על ירושלים, מצור שהסתיים בכניעת מלך יהודה, ובהסרת המצור במחיר מסירת אוצרות המקדש לידי האויב.

אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּלָּחֶם עַל גַּת, וַיִּלְכְּדָהּ. וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם. וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים, אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו, מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת קֳדָשָׁיו, וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וּבֵית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם.

שני פרקים מאוחר יותר (מלכים ב` י"ד) מתרחשת ביזה דומה במקדש הירושלמי, כאשר הבוזז הוא לא אחר מאשר מלך ישראל:

וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בֶּן יְהוֹאָשׁ, בֶּן אֲחַזְיָהוּ, תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ, וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם, וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם, בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה, אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, וְאֵת כָּל הַכֵּלִים, הַנִּמְצְאִים בֵּית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה.

ארבעה פרקים קדימה, מלכים ב` י"ח, משלם חזקיהו מלך יהודה כופר דומה כדי להינצל מהחרבת ממלכתו על ידי סנחריב מלך אשור:

וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה, לֵאמֹר: חָטָאתִי! שׁוּב מֵעָלַי! אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי, אֶשָּׂא! וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב. וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית יְהוָה וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ. בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה, וְאֶת הָאֹמְנוֹת, אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.

אני מתאר לעצמי, שמאוחר יותר, כאשר החריבה בבל את ממלכת אשור, היא בזזה את מקדשיה, והעבירה לידיה את אוצרות מקדשיה, שבתוכם היו גם אוצרות מהמקדש הירושלמי, ואולי ביניהם היו עוד שכיות חמדה, שמקורם היה מֵאֱדוֹם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק, שלל מלחמות שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה.