כבוד השר יזיז - דבה"י א' כ"ז | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, התמונה ויקיפדיה, נחלת הכלל ת.פרסום: 21/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

לאחר שבפרקים הקודמים עסקנו במנגנון הקודש – ניהול בית המקדש, בפרק זה אנו עוסקים במנגנון החול. ואנו מוצאים שיטה מעניינת ומקורית לניהול השירות הציבורי.

מנגנון השירות הציבורי מונה 24,000 איש. אולם אין אלה פקידים קבועים שזו עבודתם לאורך שנים. מדובר במעין חיל מילואים, שאנשיו משרתים במנגנון הציבורי חודש בשנה. כלומר מספר האנשים אינו 24,000 איש, כי אם 12 מַּחְלְקוֹת (היחידה של מחלקות אינו מחלקה אלא מַּחֲלֹקֶת) המונות 24,000 איש כל אחת, וכל אחת משרתת חודש בשנה.

יש בשיטה זו חיסרון גדול – סביר להניח שאנשים המשרתים חודש בשנה, אינם מגיעים לרמת מקצועיות כשל אנשי מנגנון קבע. אך היתרון הוא מניעת סיאוב ושחיתות. האנשים אינם מתפרנסים מן השירות הציבורי, אלא רובם חקלאים, העובדים כל השנה את אדמתם, ומתגייסים לחודש בשנה לטובת הציבור.

אף שהממלכה מאוחדת, עדין היא מורכבת משבטים. המחלקות של שירות הציבור הן שבטיות. בפרק מוזכר בשמו המנהל של כל מחלקה כזו.

בהמשך הפרק מוזכרים בשמותיהם נשיאי השבטים ובסיומו – שמותיהם של שרי ממשלתו של דוד. שר הצבא, יואב בן צרויה, הדמות המרכזית בממשלת דוד, מוזכר אחרון. רוב התפקידים הקיימים במדינה מודרנית אינם קיימים בממשלתו של דוד. הממשלה היא יותר הנהלת משרד החקלאות. רוב השרים הנם אחראים על ענפי חקלאות שונים: צאן, בקר, גמלים, שקמים וכד`.

שמו של אחד השרים מעניין... יָזִיז. הוא שר הצאן. וְעַל הַצֹּאן - יָזִיז הַהַגְרִי.