הממלכה המאוחדת של ימי דוד – המנהלה  דבה"י א ;כ"ז | מני גל

מאת: מני גל © Can Stock Photo / robuart ת.פרסום: 21/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ממלכתו של דוד, על פי דברי הימים, היתה ממלכה של ממש, גם בהיקפה וגם בארגונה המנהלי. עד היום מתנהלת מחלוקת בין החוקרים באשר לאמינות הסיפור אודות אותה ממלכה מאוחדת של ימי דוד ושלמה. כמה פרטים בתיאור הארוך שבפרק מנסים לומר לנו, שהיתה לו, לדוד, ממלכה גדולה ומורכבת למלוך עליה.

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם, רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם, הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת, הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת, חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף.

על פי פסוק זה, סבורים חלק מהפרשנים, היו לו, לדוד, תריסר מחלקות של אנשים, העושים בשירות המלך, בנוסח של חודש מילואים בשנה. גודל כל מחלקה כזאת – עשרים וארבעה אלף! מה היו מעשיהם או תפקידיהם באותו החודש, בו שירתו את המלך? הלא מספרי ענק כאלה לא מתאימים לקבוצות המנהלים בלבד. אחת האפשרויות להבין את הנאמר, היא שכל נתין בממלכה היה משועבד בעבודתו לצרכי המלוכה חודש אחד בשנה. יתכן, שבאותו חודש גבו ממנו את מיסי המלך, יתכן שבאותו חודש נשלח חלק מיבולי אדמתו לצרכי ארמון המלך ומנהלת הממלכה, ויתכן שהמלך יכול היה לגייס אותו אדם לחודש עבודה לצרכי הממלכה, כמו במפעלי בנייה לאומיים. אם חולקה הממלכה כולה ליחידות של 24,000, הרי שהיקף אוכלוסית המדינה היה קרוב ל-300,000. פסוקים פותחים אלה מספרים לנו על מנהלה מסודרת ומאורגנת, שהתמודדה בהצלחה עם משימות לאומיות גדולות.

וְעַל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, לָראוּבֵנִי נָגִיד אֱלִיעֶזֶר בֶּן זִכְרִי, לַשִּׁמְעוֹנִי שְׁפַטְיָהוּ בֶּן מַעֲכָה...

הפסוקים הבאים מספרים לנו, שממלכת דוד משלה בכל שבטי ישראל. השבטים היחידים שאינם נזכרים בדו"ח הם גד ואשר.

גודלה המופלג של אוכלוסיית ממלכת דוד בא לידי ביטוי בפסוק הבא:

וְלֹא נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה, כִּי אָמַר יְהוָה לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם. יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת, וְלֹא כִלָּה, וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד.

משמע – ה` בירך את ממלכת דוד בפריון, ועל כן גדלה האוכלוסיה לממדים אגדיים ממש – ככוכבי השמים. דוד נרתע ממנייתם, בשל האיסור מן התורה למנות בני אדם, ומשעשה זאת עבורו שר הצבא שלו, יצא בזאת קצף על ישראל, והמפקד הופסק.

הפרק מסתיים בתיאור אוצרות המלך, והפעם לא מדובר בתשמישי קדושה וחפצי נוי יקרים בארמון ובמקדש, כי אם בתשתית הכלכלית של הממלכה: מאגרי המזון בערים ובכפרים, הכרמים ותוצרת היין שלהם, השדות והיבולים של השקמים והזיתים בשפלה, אוצרות שמן הזית, הבקר הרועה בשרון ובעמקים, הגמלים והצאן.

כָּל אֵלֶּה שָׂרֵי הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ דָּוִיד.

כמו בממלכות מסורתיות של ימי עבר – היו לו, לארמון המלך, שדות משלו, פזורים ברחבי הממלכה, משק חי משלו ויבולים משלו, בנוסף על המס שהטיל הארמון על נתיניו.

התיאור המפורט הזה מצייר לנו תמונה של ממלכה השרויה בשפע, והמאורגנת ביעילות. ועוד לא הגענו לתיאורים של מפעלי הבנייה הגדולים של מלכות שלמה. כמה מכל זה היה במציאות של אותם הימים, קשה להעריך.