וַיַּקְהֵל - דבה"י א' כ"ח | עופר בורין

מאת: עופר בורין, © Can Stock Photo / focalpoint ת.פרסום: 21/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק היומי ב 929 פותח בפסוק הבא:
א) וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת-הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל-רְכוּשׁ-וּמִקְנֶה לַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו עִם-הַסָּרִיסִים וְהַגִּבּוֹרִים, וּלְכָל גִּבּוֹר חָיִל--אֶל-יְרוּשָׁלִָם.

בספר שמות, פרק ל"ה, חוזר משה עם לוחות הברית השניים מהר סיני.
כך נפתחת הפרשה הנקראת "ויקהל" המתחילה באותו פרק:
א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.

ויקהל – ברור שסופר דברי הימים חיבר קוו ישיר, מכוון היטב, בין ה"ויקהל" של לוחות הברית ומשה לבין ה"ויקהל" של דויד המלך.

משה מכנס את כל העם, שם במדבר, ומוסר להם את דבר ה`.
דבר ראשון שבת ודבר שני – הדרישה מכולם, כל אחד כפי יכולתו, להביא חומרים לבניית אוהל מועד, כאשר את החוכמה הנדרשת לבניית אוהל מועד, מעביר משה לבצלאל ואהליאב. "חכמת לב" היא אותה חכמה.

דויד מכנס לירושלים את שרי ישראל, שרי השבטים, שרי המחלקות, שרי האלפים, שרי המאות, שרי הרכוש וועוד מקורבים וגיבורים.
דויד ממוקד מאוד בנאומו – נאום הכתרת בית דויד, ע"י אלוהים, לעד על עם ישראל:
ד) וַיִּבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית-אָבִי, לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם--כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד, וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי; וּבִבְנֵי אָבִי--בִּי רָצָה, לְהַמְלִיךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.

ומי מבני דויד יבנה את בית האלוהים וימשיך את השושלת? ובכן גם זה כבר נקבע - שלמה:
ה) וּמִכָּל-בָּנַי--כִּי רַבִּים בָּנִים, נָתַן לִי יְהוָה; וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי--לָשֶׁבֶת עַל-כִּסֵּא מַלְכוּת יְהוָה, עַל-יִשְׂרָאֵל
ו) וַיֹּאמֶר לִי--שְׁלֹמֹה בִנְךָ, הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי: כִּי-בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן, וַאֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב.

והחיבור בין המלך לאלוהים הוא ברור – "כסא מלכות יהוה על ישראל".
כך משמש אלוהים ככלי בידי דויד להבטחת מלכות בית דויד על עם ישראל לעולם.

ואת התכניות לבניית בית האלוהים נותן דויד לשלמה:
יא) וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת-תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת-בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו, וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים--וּבֵית הַכַּפֹּרֶת.
פעם, במדבר, התוכניות המפורטות לבנייה ניתנו ע"י משה, שהעביר את רוח אלוהים לבצלאל:
ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה
לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה
לב) וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת
לג) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת
לד) וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ: הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן
לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת.

דרך ארוכה עבר עם ישראל מאז ימי משה ועד ימי דויד.
בשני המקרים בונים בית מקדש.
בשני המקרים הקוד לתחילת העבודה הוא "ויקהל".
בראשון – אין קשר בין בניית בית המקדש לבין המלוכה.
בשני – הקשר הוא ישיר והדוק: בונה בית המקדש הוא המלך.

כל כך דומה וכל כך שונה.