הכתרת שלמה – גירסה ב'  דבה"י א' פרק כ"ח |מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה,llustration from the 13th century Morgan Bible of David bringing the Ark into Jerusalem (2 Samuel 6). נחלת הכלל ת.פרסום: 21/05/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

סיפור עליית שלמה לכס המלוכה מקבל בפרקנו נוסח חדש, השונה לחלוטין מהסיפור בספרי שמואל ומלכים.

בשמואל ב` פרק י"ב נאמר:

וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה, וַיהוָה אֲהֵבוֹ. וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה.

לידת שלמה מתרחשת אחרי הטרגדיה של פטירת בנה הראשון של בת-שבע, עונש על חטא דוד עמה. כל מה שנאמר כאן הוא, שהילד הזה, שלמה, נאהב ע"י ה` מרגע לידתו.

בתקופה זו, תקופת ילדותו הרכה של שלמה, כך מספר לנו ספר שמואל, חומד אבשלום את ירושת המלוכה, רוצח את אמנון, המועמד הטבעי למלוכה, מורד בדוד אביו, ומוצא גם הוא את מותו עם התהפכות הקערה על פיה ועם התגברות דוד על המרד. בשנים שלאחר מכן , ממשיך לספר לנו ספר שמואל, עסוק דוד בחיסול שארית יורשיו של שאול, בסיכול המרד של שבע בן בכרי, ובמלחמות נוספות עם הפלישתים. דבר לא נאמר על שלמה.

ספר מלכים פותח בדוד הזקן, החלש והפסיבי, וביוזמת אדוניהו למלוך תחת אביו בעודו בחיים. ביוזמת נתן הנביא, שאיננו מבעלי בריתו של אדוניהו, פונה בת-שבע אל דוד, ומזכירה לו משהו שלא שמענו עליו עד עתה – משהו בדבר הבטחה שנתן לה – להעלות את שלמה לכס המלוכה אחריו.

וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה, וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד, וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ. וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע, וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: מַה לָּךְ? וַתֹּאמֶר לוֹ: אֲדֹנִי, אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ, כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי... וְאַתָּה, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ - לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו, וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו, וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים!

דוד נענה לפנייתה של בת-שבע, הנתמכת ע"י נתן:

וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר: קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע! וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמַר: חַי יְהוָה, אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה, כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי, וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי, כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה! וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ, וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ, וַתֹּאמֶר: יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם!

נתן וחבורתו ממליכים את שלמה כאקט מתנגד לפעולות אדוניהו, ובזאת, לכאורה, מסתיים העניין. לאמיתו של דבר, לא עובר זמן רב, ואדוניהו מחוסל במצוות שלמה.

זה סיפור המעשה, והוא נשמע ריאלי למדי. המציאות של תככים רצחניים בחצרו של מלך מזדקן היתה עניין שבשגרה באותה תקופה.

הסיפור האלטרנטיבי בספר דברי הימים שונה לחלוטין, והנה התקציר:

דוד המלך, כוחו עוד במתניו. הוא נמצא בתנופת עשייה. תחילה – מלחמות וכיבושים, ואחר – חיזוק הבירה החדשה בארמון, בהכנות לבניית מקדש, ובמינוי מנהלה גדולה ויעילה, שתשלוט על הממלכה הגדולה. הוא אוסף את העם, וחושף בפני הציבור את תכניותיו לעתיד. הוא כבר החליט לבנות מקדש, ריכז חומרי בניה משובחים ורבים, הכין את התכניות המפורטות של הבניין המפואר העתיד להיבנות, ורק דבר אחד עוצר אותו מלהתחיל בבנייה: ה` אומר לו, כי מי שיבנה את המקדש יהיה בנו שלמה, הוא הבן שבחר האל לרשת את דוד. וכך אומר דוד לעם:

שְׁמָעוּנִי, אַחַי וְעַמִּי! אֲנִי עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ, וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת. וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי: לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ! וַיִּבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית אָבִי, לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד, וּבְבֵית יְהוּדָה, בֵּית אָבִי, וּבִבְנֵי אָבִי, בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וּמִכָּל בָּנַי, כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי יְהוָה, וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לִי: שְׁלֹמֹה בִנְךָ, הוּא יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי, כִּי בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן, וַאֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב.

שלמה, על פי הפרק הזה, הוא בחיר ה`. אדוניהו אפילו לא נזכר כאן. העברת שרביט המלוכה מתבצעת כאן קבל עם ועדה, ובחסות האל. רמז עבה כתורן נאמר כאן על העתיד: מדובר במלכות בית דוד ושבט יהודה לנצח, בבחירת ה`. ולשלמה אומר דוד, מול פני הציבור:

אַתָּה, שְׁלֹמֹה בְנִי, דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ, וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהוָה, וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין. אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ - יִמָּצֵא לָךְ, וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ - יַזְנִיחֲךָ לָעַד. רְאֵה עַתָּה, כִּי יְהוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ. חֲזַק וַעֲשֵׂה!

אין ספק שלפנינו סיפור אלטרנטיבי, המפאר את רציפות שושלת בית דוד, רציפות הנתמכת על ידי ה`. היות והשתלשלות הדברים בספר מלכים - יוזמת אדוניהו, ההתכנסות הפומבית בעין-רוגל, וההמלכה החפוזה של שלמה כקריאת תגר על שאיפות אדוניהו – אינה מתיישבת עם הסיפור המופיע כאן, בדברי הימים, לא נותר לנו, אלא לתהות – מהו הסיפור האמיתי?