כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה - דבה"י ב' כ"ו | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, בתמונה המלך עוזיה מאת רמברנדט, 1639, נחלת הכלל ת.פרסום: 27/06/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בתכניתה של להקת פיקוד מרכז "פשיטה בכפר" (1956) הופיע השיר "ויבן עוזיהו", שהתפרסם במיוחד בביצוע צמד "הדודאים". את השיר כתב "מן המקורות" והלחין יוחנן זראי. המילים מן המקורות הן מדבה"י ב כו. 

וַיִבֶן עֻזִיָהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלַיִם
וִיחַזְּקֵם.
וַיִבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר
וְיַחְצֹב בּוֹרוֹת רַבִּים.
והפסוק המלא: וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם, עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ, וַיְחַזְּקֵם. וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים, כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ, וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל, כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה.

המלך עוזיהו היה נערץ בתרבות הציונית, ולא בכדי נכתב עליו השיר הזה. הוא היה מלך שב-52 שנות שלטונו הרחיב את גבולות הארץ, יישב אותה, בנה אותה, פיתח בה את החקלאות, תכנן ובנה צבא חזק להגנה עליה והפך את יהודה למעצמה אזורית חזקה מבחינה כלכלית, ביטחונית ומדינית.

דוד בן גוריון העריץ את עוזיהו, וכך הוא אמר עליו בנאומו המכונן "ייחוד וייעוד", אותו נשא ב-1950 בפני הפיקוד הבכיר של צה"ל, ועד היום הוא מבטא את מהותו של צה"ל כצבא מופת של חברת מופת, על פי חזונו של בן גוריון. "... עלה בידי בנו עוזיהו להגיע עד קצה הערבה בדרום, והוא בנה את אילת והשיבה ליהודה. יחד עם מפעלי ההתיישבות והפיתוח והרחבת הגבולות, שם מלך גדול זה לבו לביצור בירת ממלכתו. `וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם, עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ, וַיְחַזְּקֵם`. אולם מפעלו המרכזי של מלך זה, היה שכלול צבאו מבחינת הארגון והחימוש. לא היה לפניו מלך בישראל אשר הגדיל לעשות כמוהו בחיזוק כוחות הביטחון ובהגברת יכולתם הקרבית. ... דאג המלך עוזיה שלצבאו יהיו כל מיני הנשק שהיו ידועים אז למצרים ולאשור ולארם ולכל העמים מסביב, וגם שיכלל כלי נשק חדשים והקים הארטילריה העברית הראשונה בימי ישראל. `וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב, לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת. וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק, כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק`.

סופר דברי הימים נותן מספר צבאו של עוזיה `שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב`. יתכן שמספר זה הוא מופרז, ויותר נראה המספר השני שניתן באותו מקום: `כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת`. [בניגוד לב"ג איני רואה סתירה בין המספרים המוזכרים בפרק. המספר הגבוה הוא של כלל הצבא, והמספר השני, `כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת`, מדבר על המפקדים והקצינים. א.ה.]. אולם ממעשי תקפו והתפשטותו של עוזיהו בארץ הפלשתים במערב, בתחום הערבים במזרח ובאדום בדרום, ברור שהיה לו צבא גדול, וכוחו של הצבא לא היה רק בכמותו, אלא גם בציודו המשוכלל. `וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ, לְכָל הַצָּבָא, מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים`. אלה הם כל מיני הנשק להתקפה ולהגנה שהיו מצויים בתקופה ההיא וזמן רב אחר כך.

גדולתו היחידה במינה של עוזיהו המלך היא בכך, שהוא ידע למזג ולאחד מפעלי יישוב ופיתוח והשקיה עם פעולות צבאיות ומלחמתיות, ואין זה פלא שהוא זכה לכך, שתולדות חייו המלאות (`וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים, כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא`) יכתבו על ידי ישעיהו בן אמוץ הנביא. אולם ספר זה, ככל ספרי מלכי יהודה וישראל, לא הגיע לידינו".

בהרצאה על קדמות עם ישראל בארצו, שנשא בן גוריון בפני החוג לתנ"ך ב-1959, הוא שב והתייחס לעוזיהו, המלך הנערץ עליו: "במלכים ב` מסופר על עוזיהו רק כי היה בן שש עשרה שנה למלכו ומלך 52 שנה, ושם אמו יכליה מירושלם, ולקה בצרעת עד יום מותו ויותם בנו שופט את העם במקומו. אולם בדברי הימים ב`, נשתמרה תעודה עתיקה המספרת על המלחמות שניהל עם הפלישתים והערבים והרחיב גבול ארצו בדרום, בנה את אילות או אילת והשיבה ליהודה, ועל הפעולה ההתיישבותית הברוכה שעשה במדבר ובשפלה ובמישור ובהרים, ועל הצבא ששִׁכלל וצייד בנשק חדש `וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק, כִּי הִפְלִיא לְהֵעָזֵר עַד כִּי חָזָק`. ומלך גדול זה זכה – היחיד מכל מלכי יהודה וישראל – שדברי ימיו ייכתבו על ידי גדול הנביאים, כמו שנאמר: `וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים, כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא`; זה לא נאמר על שום מלך, אפילו לא על דוד. וכל זה אנו יודעים אך ורק מספר דברי הימים. בספר מלכים אין רמז לכך. אילו אפשר היה למצוא ספר זה שכתב ישעיהו בן אמוץ על עוזיהו, היה זה שקול בעיניי כנגד כל המגילות הגנוזות מסוף ימי בית שני, אם כי אני מכיר ומעריך את החשיבות הרבה של המגילות הגנוזות".

לא בכדי, מלך נערץ זה, על התנועה הציונית; מלך שיישב את הארץ ופיתח את החקלאות בה, זכה לכך שייקרא יישוב על שמו. המושב שְׂדֵה עֻזִּיָּהוּ, הקרוי על שמו, הוקם ב-1949 בידי 120 משפחות חלוצות של ניצולי שואה שעלו מלוב. המושב נמצא מדרום מזרח לאשדוד, במועצה האזורית באר טוביה.

מכל הסופרלטיבים שנכתבו על עוזיהו, אין יפה, מכובד ומרגש יותר מזה: כִּי אֹהֵב אֲדָמָה הָיָה!

****

ומה הייתה אחריתו של עוזיהו? הצלחותיו הרבות והתמשכות ימי שלטונו, הביאו אותו לחטא ההיבריס. הוא ניסה להציב עצמו מעל הפרדת הרשויות, וכמקובל בקרב העמים סביב, להיות לא רק ראש הרשות המדינית, אלא גם הדתית.

וכך, הוא נדחף לטקס המשואות ביום העצמאות, וגנב לעצמו את הבכורה בטקס, שמאז ומתמיד הייתה נתונה ליו"ר הכנסת. וכך מתארת את האירוע הכרוניקה העיתונאית של התקופה:

וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּיהוָה אֱלֹהָיו, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְהוָה לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיהוָה, שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל. וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהוָה, כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר. צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מָעַלְתָּ, וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵיְהוָה אֱלֹהִים! וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר, וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים, וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת. וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים, וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ. וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם, וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת כִּי נִגְּעוֹ יְהוָה. וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ, וַיֵּשֶׁב בֵּית הַחָפְשִׁית מְצֹרָע, כִּי נִגְזַר מִבֵּית יְהוָה, וְיוֹתָם בְּנוֹ עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ.

עוזיהו, אחד המלכים הדגולים ביותר, סיים את חייו מבודד, חולה בצרעת, איבד את השלטון, ואף שעדין היה מוגדר כמלך, בנו היה השליט בפועל. כל זאת כי גבה לבו.

****

אחד הדברים היפים המאפיינים את דברי הימים, בא לידי ביטוי בפסוק: בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם.

וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָה. אין זה מובן מאליו, בתקופה הפריאכלית הזאת, שמוזכר שמה של אם המלך, אולם בדברי הימים, מוזכר המלך עם שם אמו.

https://www.youtube.com/watch?v=WtHOjDBc9NE