יהודה בצרות - דבה"י ב פרק כ"ח | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 01/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

תמה תקופה שלווה ובטוחה יחסית ליהודה, תקופת עוזיהו ויותם. אחז, בנו של יותם, נאלץ להתמודד עם אי השקט הבא מכיוון צפון. ממלכת ישראל איבדה חלקים ניכרים משטחיה בעקבות מסעו הראשון של תגלת פלאסר, מלך אשור. בשלהי מלכותו של פקח מלך ישראל, מתגבשת שותפות צבאית בין ישראל לארם דמשק, בניסיון לפצות על אובדן השטחים שבצפון על ידי השתלטות על ממלכת יהודה.

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה` לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ. וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו, וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו... אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה, וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז, וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. (מלכים ב` ט"ו)

פרק כ"ח בדברי הימים מפרט יותר את הנזקים הרבים שנגרמו לממלכת יהודה כתוצאה מהמתקפה המשולבת של ישראל וארם:

וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהָיו בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם, וַיַּכּוּ בוֹ, וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה, וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק. וְגַם בְּיַד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן, וַיַּךְ בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה. וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד, הַכֹּל בְּנֵי חָיִל, בְּעָזְבָם אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם. וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ. וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם, וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן.

אירוע היסטורי זה מוזכר גם בספר ישעיהו. גם על פי ישעיהו לא הושלמה מזימתם של פקח ורצין, והיא השתלטות מדינית על יהודה והמלכת מלך מטעמם במקום מלך מבית דוד:

וַיֹּאמֶר ה` אֶל יְשַׁעְיָהוּ: צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט! אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה, בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה, אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ, לֵאמֹר: נַעֲלֶה בִיהוּדָה, וּנְקִיצֶנָּה, וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ, וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ, אֵת בֶּן טָבְאַל. (ישעיהו ז, ג-ו)

שעשוע פרשני יצירתי רומז לאפשרות כי בן טבאל המסתורי הוא לא אחר מאשר פקח עצמו. היפוך אותיות `טבאל` באמצעות קוד אלב"מ מניב את השם `רמלא`. כלומר – בן טבאל הוא בן רמלא, או בן רמליהו.

מהו כתב אלב"מ? נחלק את 22 אותיות האלפבית לשתי קבוצות, הנה כך:

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת

כל אות תוחלף באות מהשורה האחרת, וכך ט` תוחלף ב-ר`, ב` תוחלף ב-מ` וכו`.

מניפולציה כזאת מעידה גם על רצונם של הפרשנים בפתרון התעלומה `מי היה בן טבאל` וגם על כך שהיה להם, לאותם פרשנים, הרבה זמן ומוטיבציה לשחק באותיות... כיום מסוגל המחשב לגלות הרבה יותר אפשרויות קידוד כאלה, באמצעות אלגוריתמים אוטומטיים, המפיקים ניסים ונפלאות בשברי שניות.

הפרק שלנו בדברי הימים מדווח על פנייתו של אחז אל מלך אשור, בבקשה נואשת להסתייע בו.

בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ... וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיָּצַר לוֹ, וְלֹא חֲזָקוֹ, כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ.

על פי פסוקים אלה ניתן לקבוע, כי תגלת פלאסר נענה לפניית אחז והגיע ליהודה, אך לא על מנת לסייע לאחז. הוא צר על ירושלים, ורק באמצעות השוחד שקיבל מאחז, לא כבש את יהודה. ממלכת יהודה, אם כן, הופכת לטרף קל עבור מי שחש בחולשתה.

וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ, וַיַּכּוּ בִיהוּדָה, וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי, וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה, וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

מסתבר ששתי הממלכות האחיות, ישראל ויהודה, היו בצרות גדולות באותה תקופה. ישראל עוד ניסתה, בשלהי ימיו של פקח, להיבנות מחולשתה של יהודה, אך סופה המוחלט כבר היה קרוב מאד. עבור יהודה זו היתה ירידה שלפני עליה והתאוששות, דווקא בזכות חורבן שומרון.

הנה, תיארנו את המבוקה והמבולקה שבארץ ישראל של אותם הימים, בלי להזכיר את הגורם הראשי לכל זה, הגורם, שעל פי הסופר המקראי הוא שהביא לצרותיה הגדולות של יהודה תחת שלטון אחז. אחז, כך אומר לנו הסופר, חטא חטאים דתיים חמורים בעבודה זרה, ועל כן נענש מידי שמים, באמצעות אויבים מצפון, ממערב ומדרום. סופר דברי הימים, כמו תמיד, מאמץ את הקביעה, כי ממלכת ישראל היתה חוטאת גדולה הרבה יותר, וכי עונשה הכבד ממתין לה בפתח.

סיפור דרמטי אחד מופיע בפרקנו, והוא סיפור השבויים מיהודה, אשר שבה צבאו של פקח הישראלי. על פי הכתוב בדברי הימים, נשבו מאתיים אלף (!) אנשים מיהודה, והובלו לשומרון להיות לעבדים. הנביא עודד מטיף לישראלים מוסר, נוזף בהם על פגיעתם ב`אחיהם`, ובזכותו משחררים הישראלים את השבויים מיהודה ומשיבים אותם דרומה. סיפור זה מושפע מאותה תפיסה, הרואה באירועים הצבאיים והמדיניים של אותה תקופה ביטוי ליחסו של האל לאלה שחטאו נגדו. ממלכת יהודה נענשת, אך בדירוג הכללי יש לראות את ישראל כחוטאת גדולה אף יותר מיהודה, ועל כן תובע עודד הנביא מהישראלים לשחרר את השבויים מיהודה. וכך אומר עודד לישראלים:

הִנֵּה, בַּחֲמַת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם עַל יְהוּדָה נְתָנָם בְּיֶדְכֶם, וַתַּהַרְגוּ בָם בְזַעַף, עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ. וְעַתָּה, בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם, הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וְעַתָּה, שְׁמָעוּנִי, וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם, כִּי חֲרוֹן אַף יְהוָה עֲלֵיכֶם!

ברור, שחפירות ארכיאולוגיות לא יוכלו להוכיח או לסתור את התפיסה הזאת, הרואה את כל האירועים המדיניים והצבאיים כביטוי לזעמו של האל על עבודת הבמות, הבעל ושריפת הבנים כתועבות הגויים. ההערכה ההיסטורית, שאינה רואה באל את המניע והמנוע, שמה את הדגש על שאיפות הכיבוש וההתעצמות של ממלכת אשור, ועל המאבקים ההדדיים של ארם, ישראל ויהודה, שהחלישו את שלוש הממלכות הקטנות האלה, ועשו אותן לפגיעות הרבה יותר.