שֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי - בראשית ד' | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה ויקיפדיה, Cain, by Henri Vidal, Jardin des Tuileries, Paris נחלת הכלל ת.פרסום: 19/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אורי הייטנר
בראשית ד: 

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ? וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב – שְׂאֵת. וְאִם לֹא תֵיטִיב - לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ.

האדם טעם מעץ הדעת והוא יודע להבחין בין טוב ורע. הפיתוי לרע הוא עצום. הוא מושך אליו את האדם כפי שמושכת אותו הגרביטציה אל האדמה. המוסר האנושי הוא המאבק של האדם בפיתוי לרע. בגן העדן לא היה זקוק האדם למוסר. בחיים הריאליים, המוסר, אותו רכש האדם כשטעם מעץ הדעת, הוא תנאי הכרחי ליכולת לקיים חברה. בחיים הריאליים, המלחמה ברע היא תנאי קיומי.

ההיסטוריה האנושית מוכיחה שהמאבק הזה הוא קשה מנשוא. הרע באדם מנצח שוב ושוב. כבר הדור השני לאנושות מתנסה בחטא החמור מכל - רצח. חמור מכך - רצח אח. חוט של רוע משוך מקין, רוצח אחיו, ועד אנשי הטרור והרצח בימינו. אלמלא המוסר, היכולת לדעת טוב ורע, היכולת להקים חברה אנושית הנלחמת ברע ומנצחת אותו פעמים רבים, האנושות לא היתה שורדת עד היום.

הפציפיזם, לפיכך, הרואה את הרע במלחמה באשר היא, הוא בעיניי אנטי מוסרי. הוא מעמיד בשורה אחת את הרע ואת הנלחם בו. פציפיסט לא נלחם בנאציזם, אינו נלחם בטרור וכן הלאה. בכך שאין הוא נלחם ברע, הוא הופך שותף סביל לו, ובכך פעולתו אינה מוסרית.

בסיפור קין והבל האלוהים אינו מתגלה בגדלותו. "וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה". העדפת הבל על פני קין, נראית כחולשה אנושית - העדפת ילד אחד על פני אחיו, יותר מאשר כשלמות אלוהית. אך גם זאת ניתן לראות כמבחן - בגן העדן אין לאדם בעיות ואין הוא נדרש להתמודד עמן. כאן, על פני האדמה, האדם נתקל על כל צעד ושעל בקשיים. מבחנו הוא היכולת להתמודד עמם. הקנאה היא חולשה אנושית מובנת. השאלה היא לאן מוביל האדם את קנאתו. האלוהים רומז לקין מהי הדרך בה עליו לפעול - "אִם תֵּיטִיב – שְׂאֵת". אך מזהיר אותו מפני יצר הרע שבו "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". קין יכול לחפש את הדרך לתקן דרכיו על מנת שמנחתו תהיה רצויה לאלוהים. תחת זאת אין הוא עומד בפיתוי הרובץ לפתחו - החטאת. הוא רוצח את אחיו.

אלוהים אינו מטיל על קין גזר דין מוות, אך הוא מטיל עליו עונש חמור ביותר - גרוש מאדמתו. האדמה, הנחלה, הבית, היא הנחמה של האדם, היא המאפשרת לו לחוש שייכות, היא המעניקה לו ביטחון. קין מגורש מכל אלה ונדון לחיי נווד; "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ".

אלוהים נמנע מלהרוג את קין, ומטיל עליו עונש חינוכי - לנוע ולנוד בארץ ובכך להיות לסמל החטא בעיני בני הארץ. זהו עונש חינוכי, שכמוהו כשליחות אלוהית. הוא הראשון שחטא, ותפקידו בעולם לנוע ולנוד וללמד את העולם שהרצח הוא הרע המוחלט ומי שרצח, לא ימצא מנוחה לנפשו. קין נע ונד ברחבי תבל ובעצם נוכחותו הוא מעביר את המסר - לפתח חטאת רובץ, ועל האדם להתגבר על הרע שבקרבו. על מנת שיוכל לקיים את שליחותו, אלוהים מספק לו הגנה, בדמות אות הקין, שסימן אותו "לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ". "לָכֵן, כָּל הֹרֵג קַיִן - שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם".

****

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ? וַיֹּאמֶר: לֹא יָדַעְתִּי. הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?!

"הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?!" – תשובתו של קין מהדהדת עד היום כביטוי לניכור, לחוסר אכפתיות, לבריחה מאחריות.

ניגודה של השאלה היא ההצהרה: שֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי! ההצהרה הזו היא התגלמות הערבות ההדדית והסולידריות החברתית והלאומית.

****

קין גורש. יעקב שבתאי ויחזקאל בראון נתנו למנוסתו ביטוי אמנותי קסום – השיר "וימלט קין", שאותו ביצעה שלישיית "גשר הירקון".

השיר הזה הוא מופת ללחן ועיבוד מדויקים, המעבירים בצורה מושלמת את המילים ואת המסר של השיר. לאחר שרצח את הבל, קולל קין "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ". האות על מצחו, אות הקין, נועד דווקא להגן עליו, כדי שלא יפגעו בו ויוכל להמשיך את שושלת אדם. אולם נגזר עליו להיות כל חייו במנוסה. אגב, על פי הפרקים הבאים מתברר שלא כך היה, די מהר הוא התיישב והקים עיר. אולם השיר מתאר את מנוסתו של קין, נע ונד בארץ, אין מנוח לכף רגלו.

הוא נמלט ממקום למקום, ובשום מקום אינו יכול לעצור ועליו להמשיך להימלט למקום הבא וכן הלאה וכן הלאה, ללא סוף, ללא תכלית. ובכל מקום שאליו הוא מגיע, הוא נתקל במילה אחת, קצרה, חד משמעית ובתקיפות שאינה משאירה מקום לספקות: "לֵךְ!" ומתוך ה"לך", נשמעת זעקתו של הנמלט לאלוהים. הוא שואל אותו: "לאן?" והוא מזכיר לו: "אני אדם". ואין מענה. במקום מענה, נמשך המרוץ, נמשך המרדף. והניגוד בין הקצב הדרמטי של המנוסה והגירוש הנוקשה במילה "לך"` לבין הרכות של התחינה בזעקתו של קין, מפי יהורם גאון, הוא שיאו של השיר.

הלחן, הקצב והעיבוד דרמטיים ביותר, מכניסים את המאזין לתחושה של מנוסה, של נרדפות, ואף יוצרים סוג של אמפטיה לקין. אמנם ידיו מגואלות בדם, אך שם אביו אדם, והאדם חסר אונים והוא במנוסה תמידית. בניגוד לתיאור המקראי, בשיר אין סוף למנוסה. השיר מסתיים שוב במילים בהן הוא נפתח: "וימלט קין".

שלישיית "גשר הירקון" מבצעת את השיר בא-קפלה; ללא ליווי מוסיקלי. עובדה זו מחייבת את הזמרים לאינטנסיביות בשירה, המחפה על העדר הליווי הכלי, מה שמעצים את הדרמטיות של אווירת המנוסה.

וימלט קין וימלט קין, קין 
וימלט קין אל השדות, אל השדות 
ועל מצחו האות ועל ידיו הדם 
ושם אביו אדם 
ויאמרו לו "לך"!

הו אלוהים, אלוהים לאן? 
ואני אדם!

וימלט קין אל החיות, וימלט קין אל החולות, 
וימלט קין אל השדות, אל השדות 
ועל מצחו האות, ועל ידיו הדם, 
ושם אביו אדם 
ויאמרו לו: "לך"!

הו אלוהים, אלוהים לאן? 
ואני אדם!

וימלט קין אל ההרים, וימלט קין אל הימים, 
וימלט קין אל החיות, וימלט קין אל החולות, 
וימלט קין אל השדות, אל השדות 
ועל מצחו האות ועל ידיו הדם 
ושם אביו אדם 
ויאמרו לו: "לך"!

הו אלוהים, אלוהים לאן? 
ואני: אדם!

וימלט קין למערות, וימלט קין ליערות, 
וימלט קין אל הבקעות, 
וימלט קין אל ההרים, וימלט קין אל הימים, 
וימלט קין אל החיות, וימלט קין אל החולות, 
וימלט קין אל השדות, אל השדות 
ועל מצחו האות ועל ידיו הדם 
ושם אביו אדם 
ויאמרו לו: לך!

הו אלוהים, אלוהים, אלוהים לאן? 
ואני אדם!

וימלט קין וימלט קין, קין.
https://www.frogtoon.com/…/%D7%95%D7%99%D7%9E%D7%9C%D7%98+%