בראשית ברא – Take 2 בראשית ב'- עופר בורין

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 20/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

סיפור מעשה הבריאה של פרק א` מסופר שוב.
הפעם, הרבה דברים נראים אחרת.
אלוהים עושה את הארץ והשמים:
ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם

אבל בשונה מהסיפור הקודם אלוהים אינו מוסיף ויוצר עשב וצמחים משתי סיבות: 
צריך שיהיה גשם וצריך שיהייה אדם שיעבוד את האדמה. 
בלי גשם ובלי אדם בשטח אין צמחים.

בסיפור הקודם כל העולם נברא, כולל גשם וצמחים וחיות ורק אז, כשהכל מוכן, האדם נוצר. יחד עם ייצור האדם נוצר גם היצר (משחק מילים משעשע שכזה). את זה נגלה בהמשך.
ואילו כאן – הפוך.
כדי שייווצרו חיים של צמחים וחיות, נדרש קודם שיהייה גשם ואדם:

ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, טֶרֶם יִצְמָח: כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה
ו) וְאֵד, יַעֲלֶה מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁקָה, אֶת-כָּל-פְּנֵי הָאֲדָמָה
ז) וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה

כעת, לפני שאלוהים משחרר את האדם להסתובב בעולם, הוא בונה בתוך העולם, סביבת ניסוי קטנה. סביבה הנקראת גן וממוקמת בארץ, במקום הנקרא עדן. 
אנחנו היום נוטים לכנות את המקום "גן עדן" ומדמיינים אותו באיזה מקום מנותק מכדור הארץ, אבל כאן, בפרק ב`, מדובר על גן שמקומו במקום ספציפי ששמו עדן:
ח) וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר

אוקיי, סביבת הניסוי מוכנה, אדם נמצא במבחנה, לבד (בשונה מהפרק הקודם, האדם נוצר כיחיד ולא בזוג), והניסוי מתחיל.
אלוהים מצמיח מהאדמה עצים יפים וטובים למאכל.
בתוך סביבת הניסוי מניח אלוהים שני עצים מיוחדים.
אחד – עץ החיים והשני – עץ הדעת.
דעת במקרה הזה – ידיעת הטוב והרע.
ט) וַיַּצְמַח יְהוָה אֱלֹהִים, מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל--וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע

אדם מונח בתוך סביבת הניסוי עם משימה פשוטה: גננות.
מקצוע קדום בהרבה לזה המקובל כעתיק ביותר בעולם. ארכיטקט נוף בעברית של היום:
טו) וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ

והניסוי מתחיל. ניסוי מספר 1 הוא פשוט. הבנת הוראות (בדומה להוראות הרכבה של IKEA). 
בהוראות ההפעלה לגנן כותב אלוהים: מכל העצים תאכל. רק מעץ אחד, עץ הדעת, ממנו אל תאכל. אם תאכל ממנו – תמות.
זהו. פשוט. יש ציוויי לאכול ויש ציוויי מה לא לאכול. ויש גם מוות.
מוטיב הפחד המשולב במוות ילווה את הקורא בספר התנ"ך כחלק אינטגרלי מהקשר עם אלוהים.

אנחנו עוד ניראה בפרק הבא, שכניראה בשלב הזה בהתפתחותו של האדם, הפחד מהמוות לא היה מספיק חזק:
טז) וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל
יז) וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ: כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת

אלוהים קצת משתעמם מהסיטואציה ומחליט לבצע ניסוי מספר 2.
האדם יחפש לו בת זוג. לא טוב היות האדם לבדו קובע אלוהים. מעניין מה זה אומר על אלוהים? אולי כל היצירה הזו של העולם אינה אלא משום השעמום הרב שהפיל על עצמו קיומו היחידני בעולם עם עצמו?
יח) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ
יט) וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ
כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ

כל החיות עוברות בסך מול האדם.
הוא נותן להן שמות אבל אף אחת מהן לא מספיק טובה בשביל להיות לו לבת-זוג.
האמת – חבל. היה מעניין לדעת איך ניראה עולם שבו האדם היה מחליט שלמשל הפנתרה מתאימה לו להיות בת זוגתו.

ניסוי מספר 2 הסתיים. לחיות יש שמות אבל האדם עדיין ללא בת זוג.

אלוהים מחליט לנסות גישה חדשה ולברוא מהאדם חיה חדשה.
זה ניסוי מספר 3:
כא) וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה
כב) וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם

אלוהים הכל יכול, במקום פשוט ליצור אישה כמו שיצר אדם, מהאדמה, מרדים את האדם ומייצר את האישה מצלע של האדם.
והאדם בוחר בה.
בשונה מהסיפור בפרק א`, שם נוצרו אדם וחווה ביחד ולמעשה לא בחרו זה בזה, הרי שבסיפור הפעם, מתקיימת בחירה. בשלב הראשון לא בחר האדם באף אחת מהחיות שהציע לו אלוהים והשלב השני הוא בחר לאישה את החיה שלמעשה נוצרה ממנו:
כג) וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת
כד) עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

לכאורה יש כאן תיאור מצב שבו האדם הזכר עדיף על האדם הנקבה, שהרי הוא נוצר ראשון והיא נוצרה ממנו.
כדי לאזן את התמונה, נגלה בפרק הבא, שאת התכונה הנפלאה של יציאת ויצירת חיים מתוך גופו של האדם, מקבלת האישה. אדם אמנם תורם לאירוע זרע אבל את עבודת היצירה של חיים, את פלא הבריאה, מקבלת האישה כמתנה. אמנם זו מתנה הניתנת כעונש, אבל האמת היא שזו מתנה.

סיפור הבריאה השני הוא מורכב ומרתק יותר מזה הראשון.

זה סיפור על יזמות. על יצירת דברים כמענה לחוסר. על שבירת השעמום.
כדי שיהיו צמחים צריך גשם ואדם שיעבוד את האדמה – אז נעשה גשם ונייצר אדם.
כדי לבחון את האדם והאם הוא ראוי לעולם – נבנה סביבת בחינה.
כדי לשבור את בדידותו של האדם נביא לו אופצייה לבחור בת זוג מכל החיות.
וכשזה לא מצליח, אלוהים נכנס לסטארטאפ אולי המרגש מכולם – יצירת האדם השני. 
אדם היה פרוטוטייפ.
חווה היא קדם סדרה.
עכשיו צריך להגיע הייצור ההמוני.
וכאן נכנס היצר. איזה כיף.

אהוד מנור כתב על החיבור הראשון בין איש לאישה:

בראשית היו שמיים 
בראשית היה הים כחול 
בראשית היו לי יום ולילה לילה 
שעות הרבה כחול 
בראשית היתה הארץ 
דשא עשב רך כשי לה 
בראשית

גן בעדן גן בלי שער 
משמיים גשם טוב ניתך 
אלוהים היה רחום עם שחר 
ולמשמרת נתן הוא לי אותך 
לי אותך לי אותך

בראשית היה לי שמש 
בראשית זימרו לי ציפורים 
בראשית הבשיל הפרי עד ערב 
תותים וגרגרים

היה לי לילה 
הרוחות ניגנו (זימרו) שיר ערש לי ולך

גן בעדן גן בלי שער

https://www.youtube.com/watch?v=84tqizuvHHM

גבי שושן - בראשית 2011 מילים: אהוד מנור לחן: צביקה נוי במאי: אלמוג טל בראשית היו שמיים בראשית היה הים כחול בראשית היו לי יום ולילה…
YOUTUBE.COM