מי ברא את השבת? - בראשית ב' | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 20/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.

שתי אמירות כלולות בפסוקים אלה, הפותחים, כידוע לכולנו, את הקידוש לשבת.

`וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ` – משמע אלוהים כילה את מלאכת הבריאה. על פי מיתוס זה, מתחלקת ההיסטוריה העולמית לשתי תקופות נפרדות. תחילה נברא העולם, כל העולם, נברא בשלמותו, ומרגע זה העולם קיים, ומעשה הבריאה נפסק. תפיסה זו שונה לחלוטין מהתפיסה האחרת, האומרת, כי בכל יום מחדש אלוהים את מעשה בראשית.

`וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי` – משמע אלוהים סיים לברוא, ולאחר שישה ימים אינטנסיביים הוא שבת, כלומר חדל מלברוא. אם בכל זאת נקבל, שבכל יום מתחדש מעשה הבריאה, הרי שיש לנו יום אחד, הוא יום השבת, יום השב ומופיע מדי שבעה ימים, שבו אין הבריאה מתחדשת. בכל יום ויום נובטים צמחים חדשים ונולדים בעלי חיים חדשים, כלומר מתחדש מעשה הבריאה. גם בשבת... ובכן?

מחזור השנה מתחדש עם השלמת סיבוב כדור הארץ סביב השמש. מחזור החודש מתחדש עם השלמת סיבוב הירח סביב כדור הארץ. דווקא השבת היא המצאה אנושית, שאינה מעוגנת כלל בתופעות הטבע. אם כן, כל מה שמתרחש בשבת אינו מעשה אלוהים, כי אם מעשה האדם. האדם בוחר לשבות ביום השביעי, ויש לו סיבות טובות לכך. השבת, בנוסף למימוש הזכות המקודשת לנוח מעמל היום-יום, מציעה לנו מעבר להוויה אנושית אחרת, של מבט נינוח על יופיו של העולם, של חשבון נפש על מעשינו במשך השבוע, ושל השלמה עם העובדה, שכל אחד מאיתנו הוא חלק ממערכת ענקית ונהדרת, היכולה להתקיים יפה גם בלעדיו.

חשיבה דתית אינה יכולה שלא לקשור המצאה אנושית כה נעלה כמו השבת – עם מעשיו של האל. במקום שנתגאה ביצירה האנושית ששמה `שבת`, אנו אוחזים בסיפור הבריאה:

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

אלוהים הוא אשר ברך את השבת וקידש אותה, כך אנו מספרים לעצמנו, ובמובן זה הוא, האל, יצר אותה, ולא אנחנו. כמה חבל...