על מלאכים ובנות אנוש - בראשית ו`  מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 22/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ההפרדה בין השמים והארץ בתחילת שבוע הבריאה, כמו גם הרחקת אדם וחוה מעץ החיים אשר בגן, הם הבסיס לתפיסה הדתית של עולמנו: השמים שמים לאלוהים, והארץ נתן לבני אדם. על פי רוב מתנהג עולם התנ"ך על פי הפרדה מובהקת זאת. יש בה הירארכיה – השמים מעל, ואנו מתחת; יש בה הבחנה חותכת בין הנצחי לבין החולף. עם זאת חשוב להבחין גם בהצגת האדם כבעל צלם אלוהים, וכבעל נשמה, שיש בה יסוד אלוהי.

כותבי המקרא מבטאים הסתייגות מהאפשרות של ערבוב שמים וארץ, כמו בסיפור הזדווגות בני האלוהים עם בנות האדם. בסיפור זה יש יסוד פנטסטי, שכן הזדווגויות של יצורים קרובים יותר, כמו כלב וחתול, אינן מתאפשרות בטבע. התוצר של מפגש מוזר זה הוא, על פי המקרא, אנשי-שם, נפילים או גיבורים. המקרא אינו מתייחס לשאלה, אם ילידי אותו זיווג מופלא זכו גם בחיי נצח. המיתולוגיה היוונית הֵעֵזָה יותר, וסיפרה על בני אנוש שזכו בחיי נצח, או משום שהיו ילידי זיווג מעורב כזה, או בזכות היותם אהוביהם של אלים.

נכיר אחד מסיפורי המיתולוגיה היוונית, מפי הומרוס:

אאוס, אלת השחר, פגשה בן תמותה בשם טיתונוס, והתאהבה בו. טיתונוס היה נסיך טרויאני, בנו של המלך לאומדון מנימפת מים (יצור לא אנושי גם היא) בשם סטרימו. ברצותה לחיות עם אהובה לנצח נצחים, ביקשה אאוס מזאוס להעניק לטיתונוס חיי נצח. זאוס נענה למשאלתה, טיתונוס קיבל את מתת חיי הנצח, אך הוא הזדקן. כאשר ראתה אאוס שטיתונוס מזדקן, הבינה כי עשתה מקח טעות, נעלה אותו בחדר בעל דלתות נוצצות, ושם הזקן החלוש זעק לעזרה.יש אומרים כי זאוס ריחם עליו, והפך אותו לצרצר.

את ההסתייגות של התנ"ך מזיווג בני אלים עם בני אנוש נגלה בהצמדת סיפור זה לסיפור חטאי דור המבול.

עם זאת, הפנטסיה אודות הזיווג המעורב לא נמחתה מסיפורי המקרא. סיפור שמשון הוא בדיוק כזה. הדמיון של סיפורי שמשון לסיפורי הרקולס היווני, כמו גם הקרבה של שמשון לפלישתים, עם אגאי, מגויי הים, רומז לאפשרות של השפעה מכיוון המיתולוגיה היוונית.

גם הספרות החיצונית השתעשעה ברעיון זה, המציע לנו, בני התמותה, לפנטז על התקרבות לחיי נצח באמצעות זיווג עם מלאכי שמים. ועם זאת, ניזכר באותו פסוק מספר היובלים, המבטא באופן ברור ביותר את הסתייגות יהדות אותה תקופה מרעיון זה:

`וישם עדות לענות בשומרים אשר חטאו בבנות האדם. כי המה החלו להתערב ולהטמא בבנות האדם, ויקם חנוך לעד בכולם.`