כמה צדיק?  בראשית ז' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 23/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו. אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.

מי היו `דורותיו` של נוח? מדוע לא נאמר, פשוט, `נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה`? האם תוספת המילה `דורותיו` רומזת לכך שנוח לא היה סתם צדיק תמים?

פרשנים שונים, שדמותו של נוח השיכור רגע לאחר המבול לא השביעה את רצונם, סברו כי `בדורותיו` רומזת לכך שנוח לא היה ממש צדיק תמים. ואילו אני, הקורא את הסיפא של הפסוק – `אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ`, סבור כי נוח היה חביב על האלוהים גם ללא כל השוואה עם בני דורו. אנסה לדלות מדברי פרשנים מוקדמים כמה אמירות, המחזקות פרשנות זו.

רש"י מצטט ממסכת סנהדרין: יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים, היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום. אמנם הוא מביא גם דברי ביקורת על נוח, אבל הטיעון לזכותו יפה מאד. קשה מאד להיות צדיק בדור, שבו הנורמה היא מרושעת. לו היה נוח חי בדור של צדיקים, היה לבטח עולה על כולם.

אכן, גם בדורות האחרונים חווינו את הדילמה – איך להעריך את מעשי החמלה של חסידי אומות העולם בתקופת השואה וסכנותיה. רובנו מעריכים דווקא את הסכנה הנוראה שריחפה על ראשיהם של צדיקים אלה, שהסתרת היהודים בתחומם יכולה היתה להביא עליהם את סופם. לצערנו, שלא כמו בסיפורו של לוט, שבו שומעים אנו על מידת הכנסת האורחים שבה דבק למרות האיום של אנשי סדום עליו ועל משפחתו, דבר מסוג זה אינו מסופר על נוח. הסיפור פותח בהחלטת האל להביא מבול על הארץ ולהביא קץ על כל בשר, ובבחירתו את נוח כמי שיפתח את הדף החדש בהיסטוריה האנושית, כי הוא היה צדיק תמים, וכי התהלך את האלוהים, כמו עוד כמה דמויות יוצאות דופן מן העבר הרחוק.

גם הרמב"ן מעריך את צדיקותו של נוח, וכך הוא אומר: הנכון בעיני, לפי הפשט, כי טעמו לומר, שהוא לבדו הצדיק בדורות ההם. אין בדורותיו צדיק ולא תמים זולתו, וכן כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, שאין אחר בדור ראוי להינצל, ואמר "בדורותיו", כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו, ואין צדיק בארץ בלתו.

ממתי `השחיתו` בני האדם? דורות רבים עברו מאז ועד נוח, ויתכן כי תחילת ההשחתה בסיפור הנפילים, הגיבורים ואנשי השם, הפרשיה שקדמה לסיפור נוח. זו דעה של כמה מחכמי המדרשים, הטוענים כי אותו מיזוג אסור של הידע האלוהי עם בני האדם, הוא שהביא להם, לבני האדם, את תרבות המלחמה... אם כן, כך אומר הרמב"ן, דורות רבים חלפו מאז החל האדם להשחית דרכו, ובכל הדורות האלה לא נמצא צדיק אחד לרפואה. משהגיע נוח, והתהלך עם האלוהים, והראה צדיקותו במעשים שאינם מתועדים בסיפור המקראי, החליט האל לממש את תכנית ההרס שלו, כי ברגע זה היה בידיו צדיק אחד, ממנו יוכל להתחיל בבניין אנושות מתוקנת יותר.

גם `אור החיים`, ר` חיים בן עטר, מרוקו, המחצית הראשונה של המאה ה-18, רואה את נוח באור חיובי: עוד ירצה להגדיל שבח נח, כי יחיד הוא בשבח זה ממה שלפניו, כי הגם שקדמוהו צדיקים, היו לומדים מוסר השכל מבני הדור הצדיקים; מה שאין כן נח, שכל דורותיו, הגם שהיו רשעים, היה צדיק.

דברי `אור החיים` תואמים את ההערכה הרבה שלנו לצדיקותם של חסידי אומות העולם. מסביב שלטה הרשעה, ולא היה להם ממי ללמוד, אלא ממצפונם שלהם, ואולי ממה שקיבלו מהוריהם.

ה`כלי יקר`, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בן המאה ה-17, מנסה להוציא את המידע מסגנון הפסוק הקצר הזה:

לפי שדור המבול השחיתו, התעיבו (עשו תועבות) בשלשה מיני השחתות שנזכרו בפרשה והם ע"ג (עבודת גילולים) וג"ע (גילוי עריות) וגזל. ע"כ הקדים לומר שנח היה גדור (מוגן מפני) בשלשתם, כי איש צדיק, היינו שלא היה גוזל משל אחרים. תמים היה בדורותיו, היינו שהיה גדור מעריות כי נולד מהול והיה תמים. את האלהים התהלך נח, לא פנה אל אלהים אחרים אבל דור המבול פרצו גדר שלשתן.

מה מוסיף לנו ה`כלי יקר`? צדיקותו של נוח לא באה לידי ביטוי במעשים, כי אם בהימנעות ממעשים אסורים מהסוג הגרוע ביותר, מעשים שדורו היה שטוף בהם. מעניין אם המידע אודות היוולדו של נוח כתינוק מהול באה מידע אישי או מחבר טלפוני... באותה הזדמנות אנו למדים מדבריו של ה`כלי יקר`, כי מילת הבנים היא הגנה מעולה מפני גילוי עריות. אין ראיות לנכונות התזה הזאת, להפך...