על הבדידות האנושית - בראשית ז' | דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 24/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. תחשבו רגע על איך שמחבר הטקסט בחר להעצים את תחושת הבדידות הנושבת מהפסוק באמצעות הוספת המילה "אך". ללא ה"אך" הקטן הזה זהו משפט סתמי שמדווח על מצב. כאשר נוספה לו המילה "אך", הוא הפך בבת אחת לפסוק המדבר על בדידותם הנוראה של אנשים שנותרו בחיים לאחר השמד האלוהי הגדול.

 אני חושב על הבדידות הנוראה שחש מי שחי בידיעה שנותר לבדו מכל האנושות. הידיעה שהוא חי בעוד כולם מלבדו מתים. בדידות היא מצב חברתי רגשי המבטא חוסר השתייכות, ריחוק מאנשים או סביבת אנוש, ולרוב מבטא גם כמיהה עזה ליצור קשר עם בני אדם אחרים, עקב מחסור בתקשורת או במגע גופני. עכשיו תקחו את כל זה ותוסיפו לכל אלה את הידיעה שנשארת לבד לגמרי. בלי כל המין האנושי. ולכל זה תוסיפו את חוסר הידיעה כמה זמן עוד ייקח עד שתנוח כף רגלך על אדמה כלשהי. אם בכלל. 

 ונח וכל אשר איתו סגורים בתוך תיבה כבתוך צוללת ומשייטים ללא מטרה במים רבים, בין מפלצות ענק שעולות מתהום רבה וצלליהן המאיימים חולפים מעת לעת על פני הצוהר הקטן של התיבה ונפוגים לאט אל תוך אפילת המים הגדולה. אפילה שאין לה קץ ואין לה קצה. והבדידות האנושית שחשים נח ובני משפחתו רק מתעצמת בתוך החלל הקטן והצפוף בין בעלי חיים הממלאים בדחיסות גדולה את החלל הקטן והאפל, ובגלל חוסר המוצא ואי הידיעה לאן פניהם מועדות.

 התנ"ך רווי ברגעי בדידות. יעקב במעבר היבוק, יוסף שהושלך לבור. אבל אף אחד מאותם רגעים איננו מגיע לרמת הבדידות שחשו נח ובני משפחתו בתיבה, ביודעם שנותרו לבדם מכל בניו ובנותיו של המין אנושי. וזוהי הבדידות האנושית הייחודית שברא המבול. הבדידות של נח וכל אשר איתו בתיבה.