לא נוח לומר אותנפישתים  - בראשית ח | מני גל

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 24/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. ז וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ח וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ט וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה כִּי-מַיִם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה. י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מִן-הַתֵּבָה. יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו עוֹד. יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ.

ואחרי ששמענו כל כך מעט על קורות נוח לפני המבול, מגיע המבול עצמו, והוא מפורט וציורי כל כך! סיפור המבול הוא מיתוס קדום, שנכתב שנים רבות לפני התנ"ך, ואחד מנוסחיו המפורסמים מצוי ב`עלילות גלגמש`. אפוס גילגמש המסופוטמי, מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, מתקופת אור השלישית, בערך 2100 לפנה"ס. בונה התיבה, גיבור הפרק הזה, המספר אותו בגוף ראשון, הוא אותנפישתים, והוא מספר אותו לגילגמש. הדמיון של הקטע התנ"כי לטקסט מ`גלגמש` הוא לא מקרי. הנה הקטע המקביל מ`גלגמש`, בתרגומו הנפלא של שאול טשרניחובסקי:

יוֹם אֶחָד, יוֹם שֵׁנִי אָחַז הַר-נִיסִיר אֶת-הַתֵּבָה, וְלֹא נָתַן לָהּ לְהִתְנַדְנֵד; יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי אָחַז הַר-נִיסִיר אֶת-הַתֵּבָה, וְלֹא נָתַן לָהּ לְהִתְנַדְנֵד. יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם שִׁשִּׁי אָחַז הַר-נִיסִיר אֶת-הַתֵּבָה, וְלֹא נָתַן לָהּ לְהִתְנַדְנֵד. וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי, וָאֶקַּח יוֹנָה וַאֲשַׁלְּחֶנָּה. וַתֵּצֵא הַיּוֹנָה וַתָּשָׁב, לֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ וַתָּשָׁב. וָאֲשַׁלַּח סְנוּנִית, וַתֵּצֵא הַסְּנוּנִית וַתָּשָׁב; לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ וַתָּשָׁב. וָאֲשַׁלַּח אֶת-הָעוֹרֵב. וַיֵּצֵא הָעוֹרֵב וַיַּרְא כִּי קַלּוּ הַמָּיִם, וַיֹּאכַל, וַיְחַטֵּט בָּאָרֶץ, וַיִּצְרַח וְלֹא יָסַף לָשׁוּב. וַאֲשַׁלַּח אֶת-כָּל-הַחַי לְכָל-אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם, וָאַעַל שֶׂה קָרְבַּן-עוֹלָה, קָרְבַּן-זֶרַע זָרִיתִי עַל רֹאשׁ הָהָר. שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה כֵלִים עָרַכְתִּי, הֶעֱלֵיתִי תַחְתֵּיהֶם אֶרֶס, מוֹר וְקָנֶה. וַיָּרִיחוּ הָאֵלִים אֶת-הָרֵיחַ, וַיַּעַל רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ בְּאַף הָאֵלִים, כִּזְבוּבִים נֶאֶסְפוּ הָאֵלִים אֶל הָעוֹלָה.