המגדל הגלובלי - בראשית י"א | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה pixabay ת.פרסום: 29/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים.

מדוע לא נאמר רק "שָׂפָה אֶחָת", והיה צורך להוסיף "וּדְבָרִים אֲחָדִים"? התוספת הזו באה להדגיש, שלא זו בלבד ששפתם של בני האדם היתה שפה אחת - בשפה האחת הזאת הם גם אמרו אותם הדברים, אותם הרעיונות. לא היה מקום לפורצי גדר, המטילים ספק, המשמיעים רעיונות אחרים, ההולכים נגד הזרם, המנסים להציג אלטרנטיבה.

שפה אחת... דברים אחדים... נשמע מוכר...

הכפר הגלובלי.

שמעתי לא אחת את שמעון פרס מתלהב מכך שבכל מקום בעולם לובשים היום הצעירים אותו ג`ינס וטי-שירטס, אוכלים אותו מקדונלדס, שומעים אותה מוסיקה ורוקדים אותם הריקודים. שמעתי, והתחלחלתי. אין זו המציאות, למרבה המזל, אך התחלחלתי מן הפנטזיה הזו. החזון הזה הוא בעיניי חלום בלהות. אם יתגשם החלום, יהיה זה סופה של התרבות האנושית. דווקא השוני התרבותי, הגיוון התרבותי, הם המאפשרים תרבות אנושית. דווקא העובדה שאין האנושות "שָׂפָה אֶחָת" ובעיקר לא "דְבָרִים אֲחָדִים", היא הסיכוי ליצירה אנושית.

לא היה זה חזון אישי של שמעון פרס. כוחות כלכליים עצומים דוחפים את רעיון הגלובליזציה, העשוי, לתקוותם או לאשלייתם, לשרת אותם. אך הרעיון של גלובליזציה תרבותית, הוא ממש הרה אסון. בסיס התרבות האנושית הוא התרבות הלאומית. יש מקום לשיח בין תרבויות, להשפעה תרבותית גלובלית. אך תרבות גלובלית של "שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים", היא מתכון לאסון תרבותי עולמי.

"הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" - אין זה עונש על חטא מגדל בבל, אלא תיקון, הפקת לקחים מן המציאות שהובילה למגדל בבל.

מה החטא במגדל בבל? בניית המגדל היא ביטוי לעוצמתה הטכנולוגית של האנושות - היכולת לבנות "עִיר וּמִגְדָּל, וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם". מה רע בכך?

הקִדמה הטכנולוגית מבורכת, ובלבד שתשרת את האדם ואת צרכיו האמִתיים. קִדמה טכנולוגית לשמה, עלולה להיות אנטי הומאנית ואנטי תרבותית. קִדמה טכנולוגית עלולה להיות הגולם שקם על יוצרו.

הניסיון ליצור, באמצעות הקִדמה הטכנולוגית - טכנולוגיית התקשורת, המחשבים, האינטרנט, כפר גלובלי, של מעין תרבות-על עולמית, עלולה להפוך לגולם אנטי תרבותי. גם בטכנולוגיה על האדם לבחור בין טוב ורע; בין טכנולוגיה שתשרת אותו לטכנולוגיה שעלולה להשחית אותו ולהפוך אותו לעבד לה.

מגדל בבל לא נועד לשרת את האדם ואת צרכיו האמִתיים, אלא להפגין את העליונות הטכנולוגית שלו. היכולת הטכנולוגית הפכה מאמצעי למטרה ולביטוי של היבריס אנושי. הסכנה הזו רובצת לפתחנו גם היום. סופה של הרפתקת מגדל בבל, מהווה תמרור אזהרה למי שינסה גם היום לנצל את הידע המדעי והטכנולוגי לא למטרות אמת של קידום האדם ושחרורו, אלא לשִׁעבודו.

בשירו "חיית הברזל", שהינו מדרש על חזון דניאל, מתאר מאיר אריאל את סכנת הפֶּטיש הטכנולוגי: 
כל המגדלים המשוננים האלה הנוגסים בתכלת 
כל השפיצים האלה בגראפים.
ברזל כתנין מתכת כפרד ברזל כציפור 
מתכת ג`יראפה 
ברזל מצופה מתכת ערמומית 
מוזרמת אלקטרוניקה מוזרקת נתונים 
פרצוף של שפחה לא עושה עניינים 
עם הרשת הכי גדולה של סוכנים 
כפולים כל המחשבים האלה המרדימים האלה 
העוקרים האלה את אצבעותינו 
מעולמנו.

... גורסת דורסת הורסת הודקת 
ומשווקת את זה כחופש דיבור.
מוצצת ויורקת משתמשת וזורקת 
עצם לתחקירני זכות הציבור.
קרניים שולטות רחוק עיניים בכל מקום 
פה לא מפסיק ללהג.
אומר מה לרצות מה לחשוב
מה להיות מה לעשות 
ואיך להתנהג.
והמונים המונים חצי אוטומטים, 
הלומי פטישוני כסף סמויים,
אצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים 
עטופים במגילה של תנאים וזכויות 
מסוממי קדמה והתפתחויות 
לעבוד בלי דעת ולשרת 
ולשמש ולממן את
חית המתכת חית הברזל
לכל מקום יגיעו יונקותיה.
שלטון המתכת מלכות הברזל 
בני אדם טיפות של דם בקסקסיה.

התיקון - בלילת שפת כל הארץ והפצת בני האדם על כל הארץ, הוא יצירת התרבות הלאומית, כתשתית לתרבות עולמית. האדם כפרט אינו מסוגל לעמוד לבדו מול עולם גלובלי. הוא זקוק לכפר שלו, לקהילה שלו, לעם שלו, לשפה שלו, לתרבות שלו, שעמה הוא יכול להזדהות ובה הוא יכול להתבטא. הכפר הגלובלי המשולב בפֶטיש טכנולוגי הוא נסיגה בחזרה למגדל בבל.

****

מי שמנסים להמציא "לאום" ישראלי, שבו יבללו בני עמים שונים וילחימו אותם ל"עם" המלאכותי הזה, כיוון שהם מאסו בעמם היהודי – משחקים באש; חזונם הוא מתכון להרס ולאסון, כדוגמת מגדל בבל.

****

רוב הפרק מוקדש לתיאור גניאולוגי של משפחת האדם מנוח ועד משפחתו של אברהם אבינו. הוא מסתיים בקורות משפחתו של אברהם. המעניין הוא, שעל פי הסיפור בפרק זה, המסע לארץ כנען לא החל בהתגלות האלוהית לאברהם, אלא אביו תרח החל את המסע מאור כשדים לכנען. אלא שהוא נעצר בדרך, בחרן.