קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ - בראשית יג | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר ציור יונה ארזי ת.פרסום: 31/07/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק יג מסופר לנו על פשרה טריטוריאלית בארץ ישראל, שאותה מוביל אבי האומה.

וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב. וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל, עַד הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי. אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה, וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם יְהוָה. וְגַם לְלוֹט, הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם, הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו, כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט, וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט: אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ. הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי! אִם הַשְּׂמֹאל - וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין - וְאַשְׂמְאִילָה.

מעשה אבות – סימן לבנים. אבי האומה מציג לנו מודל לפתרון סכסוך טריטוריאלי – חלוקת הארץ.

והנה, מיד לאחר מכן, מופיעים הפסוקים הבאים: וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ - עַד עוֹלָם! וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

החיבור בין שני חלקי הפרק חשוב ומעניין. המשמעות שלו היא, שגם אם יש סיטואציה פרגמטית המצדיקה ויתור על חלקים בא"י – אי אפשר לוותר על הזכות על הארץ. הזכות, שהוגדרה במגילת העצמאות כטבעית והיסטורית, חזקה מכל קוניוקטורה פוליטית, מדינית או ביטחונית. לעתים אין מנוס אלא להתפשר על עיקרון, אבל אין להפוך את הפשרה לעיקרון החדש. לעתים אין מנוס אלא להתפשר על הארץ, אבל אין לקדש את גבול הפשרה, כאילו מה שמחוצה לה אינו ארצנו.

אני דוגל בפשרה טריטוריאלית ריאלית, ברוח תכנית אלון. בכל הזדמנות בה הציג יגאל אלון את תכניתו, הוא הגדיר את יסודותיה, ואמר שהיסוד הראשון, הוא היסוד המוסרי: זכותנו על ארץ ישראל. יש לנו זכות על הארץ כולה, יש לנו זכות לריבונות על הארץ כולה, יש לנו זכות להתיישבות בארץ כולה, ויש לנו זכות לשקול שיקולים פרגמטיים (ביטחוניים ודמוגרפיים) היכן וכיצד לממש אותה. ובשל שיקולים פרגמטיים אלה, הוא היה מוכן לוותר על שטחים מסוימים, וסירב לוותר על שטחים אחרים. נקודת המוצא שלו לא הייתה קווי 49`, אלא כל חלקי הארץ שבידינו - כאשר לנו הזכות להחליט מה הן חפירות חיינו, מהיכן איננו נסוגים והיכן אנו מתיישבים, ומהיכן ניתן לסגת ואנו מוותרים על זכות ההתיישבות. והוא תמיד הבהיר, שזכותנו היא על כל ארץ ישראל, כי אם אין לנו זכות על חלק כלשהו בארץ ישראל, אין לנו זכות על אף חלק בארץ ישראל.

גם אם אנו מוכנים לוויתורים בשטחי ארץ ישראל – איננו "כובשים", כי עם אינו יכול להיות "כובש" במולדתו. איננו זרים בשום מקום בארץ ישראל.

אלון אחר, עזריה אלון, שכמו יגאל אלון התחנך וחינך על שלמות הארץ והגיע למסקנה שיש מקום לפשרה טריטוריאלית, אמר, בסָפְּרו על השנים שבין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים: "מעולם לא איבדתי את ארץ ישראל; לא חשבתי שהמדינה איננה מדינה ויש רק ארץ ישראל. חייתי במדינה עם הגבולות שנקבעו, ומעולם לא איבדתי את ארץ ישראל. בלי לדעת איך, אם ומתי תדרוך עוד פעם רגלי במקומות האלה. הכל נשאר כשייכות רעיונית, אולי כמו אצל אותו יהודי שישב במקום שישב והייתה לו ארץ ישראל באיזשהו מקום בחלק האחורי של המוח. מדינת ישראל הייתה מציאות, ארץ ישראל הייתה בעולם הדמיון. הצטערתי מאוד על התמונה שנוצרה במערכת החינוך, שמחקה לגמרי את השטחים שמחוץ לקו הירוק". לימים, כאשר כבר היה מוכן לפשרה טריטוריאלית, אמר: "לא נפרדתי אף פעם מארץ ישראל; אף פעם לא ראיתי את המקומות שהערבים יושבים בהם כמקומות זרים לי: לא את חברון, לא את שכם, לא את ג`נין, לא את יריחו; לא כואב לי שערבים יושבים שם, כי הם חלק מהארץ... אני לא נפרד מארץ ישראל, בין שאוכל להתהלך בה ובין שלא אוכל להתהלך בה. כאשר נחתם החוזה עם ירדן, הגעתי לשם, הסתובבתי בירדן, הרגשתי את עצמי כמו בבית. הלכתי עם תנ"ך ממקום למקום, קראתי בשמות המקומות; הרגזתי כמה מהמטיילים שהיו אתי ושאלו: `מה יש? עוד פעם הולכים לכבוש את מואב ואת הגלעד?` כשאני בא למידבא, לחשבון ולארנון אני מרגיש את עצמי בבית, כמו בכל מקום אחר בארץ ישראל. הרגשתי טוב מאוד בעבר הירדן, לא כמו בארץ זרה, מבלי שיהיה לי צל של מחשבה שאנחנו נהיה אי פעם בעלי בתים שם. לא נהיה בעלי בתים שם. אבל התפיסה שלי את ארץ ישראל היא דבר בן אלפי שנים, שהוא מעבר לשינויים ולמורות דמוגרפיים ופוליטיים".

גם חיים גורי עבר מהפך דומה. חיים גורי היה בין החותמים על כרוז היסוד של התנועה למען ארץ ישראל השלמה, לאחר מלחמת ששת הימים, אך שינה את דעתו ותמך בפשרה טריטוריאלית. ועם זאת, כך הוא אמר: "נקלענו למערכת סתירות קשה. חבלי מולדת, לב לבה של הארץ לדורותיה, נתפסו בעיני רבים מטובי בניה של ישראל כ`שטחים כבושים` [המירכאות במקור א.ה.]. מלחמת המגן שהביאה לשלמות הארץ הייתה ל`כיבוש`. והארץ האהובה הזאת הייתה לשנואה בעיניהם בשל `הכיבוש` העתיד, לדבריהם, להחריב את החברה הישראלית, לפגוע אנושות בתרבותה המוסרית של ישראל, ולהמשיך עד אין קץ את הסכסוך עם הפלשתינאים ומדינות ערב". כן, הוא מוכן לפשרה טריטוריאלית, אבל "לא ראיתי ואינני רואה את עם ישראל ככובש בארצו".

****

ה"מעשה אבות סימן לבנים" שהלהיב בפרק זה את דוד בן גוריון, היה התיישבותו של אברם בנגב.

"מדוע התיישב אברהם דווקא בנגב? ברור שגם אז, כמו בימינו, היה הנגב השטח הריק והפחות מאוכלס בכל הארץ. בחלק הצפוני של ארץ כנען – בחברון ובשכם, היו אברהם ויעקב צריכים לרכוש בכסף מלא חלקת שדה... אולם בנגב היה מרחב חופשי ללא בעלים, כעתה כן אז, והיה בו מקום מרעה למקנה הרב של אברהם. אבל כמו בימינו היו בנגב שנות בצורת, ואברהם נאלץ לפעמים לנדוד צפונה עד בית אל, כפי שמסופר בתורה. כאן אנו מוצאים חלוקה ראשונה של הארץ בין אברם ובין לוט.

****

"קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" אומר אלוהים לאברם. 
הטיולים בארץ ישראל, טיולי תנועות הנוער והפלמ"ח אז ועד היום, בתנועות ובמכינות הקדם צבאיות, אינם טיול גרידא, כמו טיול בנופים בחו"ל, אלא ביטוי לזיקה שלנו לארץ ישראל, לקשר שלנו עם חבלי המולדת. הטיולים בארץ הם כלי לחנך לידיעת הארץ ולאהבת הארץ.

"קום והתהלך בארץ", כתב יורם טהרלב. כדי להתאים את המילים ללחן, הוסיף יורם טהרלב לפסוק מן הפרק שלנו את ו"ו החיבור.

... והוא סיפר, שכבר ראה "ציטוט" מהתנ"ך עם מראה מקום: "קום והתהלך בארץ".