כי מעפר באת... בראשית ג' |מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, התמונה - רא1 הערה 1 ת.פרסום: 02/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מה המשמעות של האמונה בספר בראשית שהאדם נוצר מעפר?

כדי לענות על שאלה זו יש להצביע על תופעת המוות שהעסיקה את האדם מאז ומעולם. כיצד ניתן לנהל חיים של מסה ומעש כאשר סופם הוא מוות בטוח. לאחר המוות אדם נקבר באדמה ושם גופו מתפורר ומתמזג עם האדמה. אין ניגוד יותר מובהק מהחיים והמוות.

אולם המוות אינו מסמן סוף שרירותי וחסר משמעות של החיים. להיפך, הוא מסמן התחלה של חיים חדשים, כי מאותה אדמה שבה אדם נקבר נוצר אדם הראשון. הפער הבלתי ניתן לגישור בין החיים והמוות מתווך על ידי האדמה (עפר). הגבולות בין המרכיבים של ניגוד זה - החיים והמוות - מתעמעם: "כי מעפר באת ואל עפר תשוב" (בראשית ג`, 19). אדם שב במותו אל העפר שממנו נוצרו החיים ("וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה...ויצר אלהים מן האדמה כל חית השדה וכל עוף השמים" – בראשית ב`, 7, 19).

ניתן להחזיק בטיעון הנ"ל, רק אם האדם המקראי האמין בהישארות הנפש. אמנם אמונה כזו אינה מופיעה בצורה מפורשת במקרא, אך יש רמזים לקיומה: בקוהלת נאמר: "וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" – י"ב, 7. יש כאן אמונה בהישארות הנפש. ניתן גם להסיק מחזון העצמות היבשות של יחזקאל, שהוא נסמך על אמונה בהישארות הנפש. וכן ישעיהו: "יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר" – כ"ו, 19.

גם אם הטיעון הנ"ל דחוק לגבי המקרא בגלל הספק לגבי הישארות הנפש ("הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. מי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה? – קוהלת ג`, 21), הרי שבדיעבד לאור האמונה של חז"ל בהישארות הנפש (עולם הבא ותחיית המתים), הטיעון הופך לטיעון תקף.

הערות

  1. האיור: "ארכיב" – עבודה של גדעון גכטמן (2003) המתחקה אחר מבנה הקבורה בבית הקברות של פורט-בו בגבול צרפת-ספרד, שלצדו קבור ולטר בנימין. (גדעון גכטמן 1942-2008, בעריכת איה מירון. מוזיאון ישראל, ירושלים, 2013, עמ` 84).
  2. העפר קשור, כאמור, לחיים ולמוות. במקרא נאמר שאבלים שמו עפר על ראשיהם. יחד עם זה הביטוי "כעפר הארץ" ביטא פוריות: "ושמתי את זרעך כעפר הארץ" – בראשית י"ג, 16.