הבטחות לטווח ארוך - בראשית ט"ו  | מני גל

מאת: מני גל התמונה פיקסהביי, עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 02/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אברהם אינו עם. לכל היותר אפשר לראות את משפחתו המורחבת כשבט. אפילו בנים אין לו, והוא זקן. הוא נודד בין אתרים בארץ כנען, ארץ המיושבת על ידי עמים, הזרים לו ולאמונותיו. בטקס הברית בין הבתרים מתאר אלוהים לאברהם את העתיד הרחוק, כשכל ההבטחות הניתנות לו, לאברהם, בשעה זו תלויות כולן באירוע אחד, שעדיין לא קרה – לידת בן ממשיך. האם יכול בן אנוש, תהיה אמונתו באל גדולה ככל שתהיה, לתפוש ולהכיל בדמיון את המהלכים הרבים כל כך, שיובילו לצמיחת העץ המשפחתי שלו מאפס ועד לעם, ואת התקופה הארוכה שתחלוף בין גיבוש אותו עם ועד שיזכה להתנחל בארץ המובטחת, שברגע זה, כאמור, אינה ריקה?

האירוע הדרמטי המתואר בפרק מכונה בלשון המקרא `ברית`, למרות שכמה מאפיינים חשובים של ברית נעדרים מהאירוע. ברית, על פי רוב, מַתְנָה מחויבות של צד א` לצד ב` במשהו שצד ב` יתן בתמורה. ברית בין לא-שווים, כמו בין מלך גדול לשליטים וסאלים שלו, או בין אל לאדם, תובעת, בדרך כלל, מהצד החלש יותר נאמנות ללא סייג לצד החזק יותר. אלוהים יודע, בדרך כלל, להתנות תנאים, והוא גם יודע להצהיר בבוטות מה יקרה אם צד ב` לא ימלא את התחייבויותיו. דבר מזה אינו מוזכר בפרק שלנו. איך נסביר זאת? אחד ההסברים האפשריים הוא ההוכחה שאברהם נתן לאלוהים ברגע שיצא, ללא כל התלבטויות, לדרך, אל ארץ לא נודעת ואל עתיד לא מוגדר, על פי הוראת האל. אלוהים יודע שיש לו עסק עם צייתן כפייתי. הניסיון שיעמיד האל לאברהם בפרשת העקידה יתפרש, אולי, כגבול שירצה האל לשים לצייתנות של אברהם, בבחינת `עד כאן`.

נשים לב לעובדה נוספת. לפני הטקס מתקיים דיאלוג בין האל לאברהם. אברהם, המודע לכך, שלמרות שהוא `מתהלך עם ה``, תהיה לקשר ביניהם משמעות מינורית בלבד, אם לא יהיה לו בן ממשיך, מעלה את העניין הכאוב הזה בלי להתבייש. בטקס לא ניתן לו, לאברהם, כל פתחון פה. החיזיון כל כך נורא, שאימה חשכה נופלת עליו, וכך מתקיים הטקס הדרמטי, ואברהם נוטל בו תפקיד פסיבי בלבד.

מעניין שאלוהים טורח לנמק לאברהם מדוע יידחה אותו עתיד טוב לצאצאי אברהם יותר מארבע מאות שנה. דוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה, כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה.

הנימוק הזה מוזר מאד. עממי כנען, הקרויים כאן `אמורי`, עסוקים בצבירת מכסת החטאים שלהם, שעדיין לא התמלאה. כאשר זה יקרה, תפקע זכותם על הארץ, והיא תימסר ליורשים החוקיים, הלא הם צאצאי אברהם. כלומר, מדובר בעתיד שעדיין לא התרחש. אלוהים ידאג לכך, שהאמורים לא ידפקו לו את התכנית, ולא יחליטו פתאום לחזור בתשובה. ברור, למרות שמדובר בספקולציה עתידית, שמכסת חטאי האמורי תתמלא, ואז יגיע תורם של בני ישראל.

נותרנו עם כמה שאלות גדולות: מדוע חשוב היה לו, לאל, לשתף את אברהם בידע על עתיד צאצאיו? האם כל ההיסטוריה העתידית הזאת היא דטרמיניסטית, בניגוד לחשיבה שלנו אודות העתיד, שכל כך הרבה גורמים יכולים לעצב אותו בכיוונים שונים? האם אותן הבטחות אלוהיות, שיש בהן מרכיבים חיוביים, אך גם שליליים, הן, בסיכומו של דבר, עסקת חבילה טובה? ושאלת השאלות: האם נכתב הסיפור הזה בדיעבד, אחרי שיעבוד מצרים, אחרי היציאה למדבר ואחרי ההתנחלות בארץ כנען?

- הלו, יש מישהו בבית?
- שלום, הגעתם לביתו של האמורי.
- אפשר לדבר עם ההורים?
- מְדַבֵּר. ומי אתה, אם מותר לי לדעת?
- שלום לך! שמי יהושע. אני מדבר כעת מהמִדְבָּר, והסוללה שלי הולכת להתרוקן, אז בקצרה, מה מצב העֲווֹנוֹמֶטֶר שלכם?
- העוונו –מה?
- העוונומטר, יש אצלכם מכשיר למדידה אוטומטית של עוונות?
- אה, בטח. הוא עומד בחצר. מזמן לא בדקנו מה הוא מראה. אפשר לשאול למה זה מעניין אותך?
- יש לי אישור כניסה אליך, אבל הכניסה מותנית בכך שהעוונומטר שלך מראה מאה.
- רגע, משהו לא ברור לי. אנחנו התקנו את העוונומטר כדי לנטר את העוונות שאנחנו מבצעים מפעם לפעם, בעזרת השם. מה זה נוגע לכם?
- תראה, לא נעים לי לומר לך, אבל אתם נמצאים בבית על זמן שאול. כשהעוונומטר יראה 100, אנחנו נחליף אתכם...
- אף אחד לא דיבר איתנו על זה. אתה בטוח שאתה לא טועה?
- סליחה, אל תחפור לי עכשיו. אתה מוכן לבדוק את המכשיר?
- אז אין לכם תאריך כניסה... מעניין... כמה זמן אתם כבר ממתינים?
- לא תאמין, אבל כבר 39 שנה אנחנו עושים רונדלים במדבר המעאפן הזה.
- אחי, אל תצפה ממני להזדהות אתך. דרך אגב, מאז שהתקנו את המכשיר היקר הזה באמת פחתו העוונות אצלנו, אז תצטרכו להזדיין בסבלנות...
- נו, טוב... עוד מעט תאמר לי גם שהמקום הזה הוא לא מציאה גדולה, נכון?
- אתה אמרת...