בראשית טו: ברית בין הבתרים | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר ת.פרסום: 02/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק טו מתאר את הברית הדרמטית ביותר בין אלוהים לאברהם – ברית בין הבתרים.

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: אַל תִּירָא, אַבְרָם. אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. וַיֹּאמֶר אַבְרָם: אֲדֹנָי יְהוִה, מַה תִּתֶּן לִי, וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי? וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר. וַיֹּאמֶר אַבְרָם: הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע, וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי. וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו, לֵאמֹר: לֹא יִירָשְׁךָ זֶה, כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ - הוּא יִירָשֶׁךָ. וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים. אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם? וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. וְהֶאֱמִן בַּיהוָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יְהוִה: בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה? וַיֹּאמֶר אֵלָיו: קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ, וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים, וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי, אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי, וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה, כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה, וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי.

אני מוצא שישה רעיונות מהותיים בפרק.

הרעיון הראשון, הגדול והחשוב בברית הזאת, כאשר אברהם מצוי על סף יאוש, במצוקה קשה, בשל העדר זרע והמשכיות, הוא ברית עולם והבטחה שלא זו בלבד שיהיו לו ילדים – יצא ממנו עם נצחי. ולעם הזה מולדת – ארץ ישראל. הזיקה לארץ ישראל היא יסוד קיומי של עם ישראל וסוד קיומו. ארץ ישראל כחלום, החזיקה את העם בגלותו, ומימוש החלום הזה הביא לגאולתו, כאשר משמעות הגולה הייתה לחורבן. ניכור כלפי ארץ ישראל, זכותנו עליה והקשר ביננו לבינה, הוא איום קיומי יותר מכל אויב חיצוני.

הרעיון השני מגולם במילים "הָאָרֶץ הַזֹּאת". בניגוד למקומות אחרים בתורה, אין מדובר כאן על "הארץ הטובה" או על "ארץ זבת חלב ודבש" וכד`, אלא פשוט, "הָאָרֶץ הַזֹּאת". זאת אמירה על פיה מהותה ומשמעותה של ארץ ישראל בעבורנו, אינה שהיא הטובה ביותר, או היפה ביותר, אלא פשוט, שהיא שלנו. לא במקום שטוב לי – שם מולדתי, אלא המקום שהוא מולדתי – שם טוב לי.

הרעיון השלישי הוא מציאות הגולה בברית. מכאן, שהגולה נעוצה במהותו של עם ישראל, כמחלה ממארת המלווה אותו לאורך כל הדורות כמחלה חשוכת מרפא. כאן מדובר על הגלות הראשונה, גלות מצרים, אך מאז ידענו ואנו יודעים גלויות רבות. והגלות הקשה ביותר היא הגלות שבלב. הגלות של בני ישראל במצרים שלא אוו להשתחרר מעבדותם, ואף אחרי צאתם לחופש, בדרכם למולדת, התגעגעו לסיר המילקי והבשר. הגֶן הגלותי הפגום הזה קיים בנו עד היום – החל בישראלים שיורדים מן הארץ, דווקא לארץ המרצחים, כי אולי המילקי שם קצת זול יותר, וכלה ביהודים המתביישים בלאומיותם, המתנכרים ללאומיותם, כפי שאנו רואים זאת היום בקמפיין נגד חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ומהו הניכור הזה אם לא גלות?

הרעיון הרביעי הוא סוגיית חופש הבחירה. חופש הבחירה הוא מרכיב יסודי ביהדות, אך לא אחת אנו נתקלים במקרים שבהם נשללת זכות הבחירה מעם ישראל. מראש אלוהים מודיע על הירידה למצרים, על הגלות והעבדות. מה זה אומר? שכל פרשת מכירת יוסף הייתה מתוכננת מראש? שלא הייתה אפשרות למשפחת יעקב לדבוק בארץ ולא לרדת לגלות מצרים?

הרעיון החמישי הוא הבחירה התרבותית של העם היהודי לספר את סיפור לידתו – לא בעלילות גבורה, בשלל קרבות, אלא בעבדות וגלות. אין גבורה גדולה יותר מאשר יציאה מעבדות לחירות, מגלות לגאולה. הסיפור הזה הנחיל לנו מסר של שנאת העבדות ורדיפת צדק חברתי, ומן הראוי שנהיה ראויים לסיפור הזה, במלחמה נגד העוולות החברתיים בתוכנו, כדי ליצור כאן חברת מופת.

הרעיון השישי הוא הסיפור על אודות העיט שעט על הפגרים. הוא מרמז לאויבים העטים ויעוטו עלינו לאורך הדורות, כדי לקעקע את הברית בינינו לבין ארצנו, בינינו לבין יהדותנו. אני מאמין שהברית הזאת חזקה מכל אויב.