הרגש שבין השיטין - בראשית טז | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 05/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הסיפור המקראי מקמץ בביטוי רגשות. אם ברצוננו לעמוד על רגשותיהם של גיבורי הסיפור, עלינו לעשות מאמץ כלשהו, ולפענח דבר מתוך דבר. בסיפור הגר אין כל קושי לעשות זאת. יש לנו פה הֶצְבֵּר מטלטל של מעשים המוּנָעִים מרגשות חזקים, והמעוררים כתגובה רגשות חזקים לא פחות.

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהֹוָה מִלֶּדֶת.
שרי מתוסכלת. היא מחכה כבר עשר שנים ללידת בן ראשון, ומאומה לא מתרחש.

בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי! אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה. 
בניסיון נואש לאחוז בתקווה, יוזמת שרי את הצעד, שיניע דרמה אנושית.

וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.
צייתנות? אנחת רווחה? שמחה מסותרת? לך תדע...

וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.
הגר מזלזלת בכבודה של שרי אדוניתה. כך, לפחות, חשה שרי.

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: חֲמָסִי עָלֶיךָ! אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ. יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ!
שרי כועסת. היא איבדה שליטה. המהלך שיזמה בעצמה שינה כיוון, והיא קוראת לאברם לקחת אחריות. היא מכירה בסמכותו, ומעבירה אליו את הציפיה, שיעשה משהו, אבל משהו שיפתור את הבעיה.

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי: הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ. עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ!
אברם אינו מצדיק את שרי, אך הוא מחזיר את הכדור לידיה, ומתיר לה לפעול כנגד הגר. הוא אינו מסגיר את רגשותיו לגבי מה שקרה, או לגבי מה שעתיד לקרות. האם הוא אדיש? האם יש לו אמפתיה כלשהי כלפי הגר? האם הוא כועס על המלכודת אליה הכניסה אותו שרה? אין לדעת.

וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.
עינוי הוא גרימת סבל רב. התנ"ך משתמש בפועל זה לתיאור הסבל שעברו בני ישראל המשועבדים במצרים, או לתיאור אונס דינה. אין ספק שהעינוי שֶׁמְּעַנָּה שרי את הגר הוא אכזרי ולא מוצדק. מאידך, הגר היא שפחה, ולשפחות ולעבדים לא היו זכויות כמעט בכלל. בריחת הגר מחזקת את הרושם, שהעינוי היה בלתי נסבל, ויתכן כי הגר חששה לגורל בנה העתיד להיוולד.

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה: שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ!
המלאך הוא מלאך, כלומר רק שליח. הוא אינו אמור לגלות אמפתיה לסבלה של הגר. הוא רק מסביר לה, שהכל הולך לפי תכנית אלוהית, והוא מורה לה לשתף פעולה, ולא להתנגד לעינוייה של שרי.

וַתִּקְרָא שֵׁם יְהֹוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ: אַתָּה אֵל רֳאִי, כִּי אָמְרָה: הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי.
פסוק קשה זה, תהי משמעותו אשר תהיה, אינו מבטא את רגשותיה של הגר. היא מקבלת את הוראותיו של המלאך, ומשתפת פעולה עם התכנית האלוהית.

וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן, וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ, אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל.
הבן, במובן מסוים, אינו בנה של הגר, כי אם בנו של אברם. הוא אשר קורא לבן בשם.

הסיפור נסגר ברגע זה, כשהבעיה שנוצרה בו – בהחלט לא נפתרה. מכאן שאנו צפויים להמשך, והמשך יבוא.