אבינו כגבר פסיבי - בראשית טז | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר, From World Chronicle by Rudolf von Ems. Created in Bohemia, 3rd quarter of the 14th century. Via Wikimedia Commons ת.פרסום: 05/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אברם, אבי האומה, מצטייר בפרק זה כאדם פסיבי. הוא אינו פועל ואינו מפעיל, אלא מופעל. הוא אינו שולט אלא נשלט, אינו מנהל אלא מנוהל, אינו מנהיג אלא מונהג.

הפרק מתחיל ביוזמה של שרי, על פיה אברם יוליד ילד עם הגר, שפחתה. אברם יכול היה לומר לה שהיא אשתו ואהובתו, אותה הוא אוהב ולא ישכב עם אחרת. הוא יכול להציע לה לגלול פרק אחד לאחור, ולקרוא מה אלוהים הבטיח לו בברית בין הבתרים, ולכן אין לה מה לדאוג. אך הוא לא נוהג כך, אלא וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.

הצעתה של שרי אצילית, אך לוקה, כנראה, בחוסר מודעות עצמית. שרי מאמינה שתעמוד בקנאה, אך כאשר אברהם מעבר את הגר, הקנאה חזקה ממנה. היא מדמיינת שהגר מקלה בה ראש. הקנאה אוכלת אותה. כשהיא משתפת את אברם במצוקת קנאתה, הוא מגיב בפסיביות. "מה את רוצה ממני? זאת שפחתך, תעשי לה מה שאת רוצה". הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ, והיא מתחילה לענות את הגר, להתעלל בה. ואברם – פסיבי. אינו מתערב. אינו מתעניין, למרות שהגר נושאת ברחמה את בנו, יחידו.

קצה נפשה של הגר מן העינויים, והיא בורחת, עם התינוק שברחמה. ואברם? לא דואג לה ולעובר. לא מחפש אותה. לא שולח את צבאו, שיצא להילחם כשלוט נפל בשבי, לחפש את הגר. מי שמוצא אותה הוא המלאך, והיא חוזרת, במצוותו, לגיהינום שמחכה לה באוהל שרי.

הגר יולדת לאברם בן, וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ, אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל. אבל אנחנו יודעים שהפסוק הזה אינו מדויק. הרי ארבעה פסוקים קודם לכן קראנו: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה: הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי שָׁמַע יְהוָה אֶל עָנְיֵךְ.