מילה על ברית המילה - בראשית יז | מני גל

מאת: מני גל, התמונה: Copyright:_dragonb'>dragonb / 123RF Stock Photo</a> ת.פרסום: 06/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

דומה שמנהג זה של ברית המילה היה עד לאחרונה בקונצנזוס, ומעטים מאד בחברה הישראלית נמנעו מלקיימו. האם כך היה הדבר לכל אורך ההיסטוריה היהודית? בהחלט לא. בנוסף לתקופות בהן מי ששלטו בנו אסרו עלינו את המילה, היו גם זמנים, בהם יהודים היו חופשיים להחליט אם לקיים את המנהג או לא, ובחרו שלא לקיימו. כך היה, למשל, במרכז אירופה בקרב יהודים מתבוללים. אבי, זכרונו לברכה, שנולד בגרמניה ב-1912 למשפחה מתבוללת, ולא נימול כתינוק, ביקש שיערכו לו ברית מילה פה בישראל, בגיל מבוגר. יהודים רבים, שנולדו במדינות הקומוניסטיות של מזרח אירופה, מדינות שבהן היחס לדת, לכל דת, היה שלילי, לא עברו ברית מילה, למרות שיהדותם היתה חוקית לחלוטין (במושגים הלכתיים אורתודוקסים). ידועה גם תקופת בית שני בארץ ישראל, בה בקרב היהודים ה`מתיוונים`, אלה שהושפעו מאד ממנהגי התרבות היוונית, רבים לא עברו ברית מילה.

כיום מתרחבת במידת מה ההתנגדות לעריכת ברית מילה בקרב יהודים ישראליים, ואם תיווצר מסה קריטית של לא-נימולים, ישנה סבירות גבוהה, שמנהג המילה ילך וידעך אצל יהודים שאינם שומרי מצוות. בינתיים המסה הקריטית היא עדיין בצד הנימולים, והמשאלה שהבן לא ירגיש מבוכה בקרב חבריו עדיין מהווה מניע דומיננטי בהחלטה להמשיך במנהג.

בדף קטן זה אני רוצה לעסוק בכמה נימוקים המניעים הורים להימנע ממילת בניהם, ולהניח לכמה נימוקים אחרים, ולא לעסוק בהם. בין הנימוקים האחרונים יוזכרו הנימוק הבריאותי (המניח שיותר בריא להשאיר את הגוף במצבו הטבעי), הנימוק ההנאתי (המניח כי ההנאה מהמעשה המיני גבוהה יותר אצל מי שאינו נימול), והנימוק הטוען, כי אם אלוהים ברא אותנו כך, אין סיבה ללכת נגד הטבע.

הנימוקים החזקים יותר, לדעתי, נגד מנהג המילה הם שניים:

א. את המילה אנו כהורים עורכים לא לגופנו, אלא לגופו של תינוק חסר ישע וחסר דעת. אם יגדל ויעמוד על דעתו, ויחוש צער על שמלו אותו, לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו. עדיף היה לו השארנו לבננו את הזכות לקבל החלטה לעבור את טקס המילה ליום שיגיע לבגרות ולעצמאות, אולי בגיל 18. נכון שכאשר הילד הוא תינוק, אנו כהורים מקבלים אחריות ומחליטים עבורו בעוד עניינים רבים, אבל אין סיבה לא להשאיר לו את הזכות לקבל עצמאית את ההחלטה הזאת, המתייחסת לגופו שלו.

ב. טקס המילה הוא, מאז ומתמיד, טקס הנערך לזכרים בלבד. משמעותו הדתית היא קבלת סימן הברית שבין העם לאלוהיו. אין שום הצדקה, שתתקבל על דעתי, שאות הברית הזאת בין העם לאלוהיו תיטבע רק בזכרים של העם, כאילו לנשים אין חשיבות בנושא הדתי. בעניין זה אני סבור כי עלינו להיות עקביים. אם השוויון בין גברים לנשים הוא ערך חשוב לנו, לא יכול להיות שאת סימן השייכות לעם היהודי יישאו רק הגברים שבעם. כל תירוץ, המציג את ברית המילה לא כזכות אלא כחובה נוספת, המוטלת על הגברים, רק מחריף את התמונה הלא-שיוויונית הזאת.

מכאן, בקיצור רב, מסקנותי לגבי המנהג הוותיק הזה, שעד לאחרונה היה מקובל כמעט על כולנו:

א. תחושתי העמוקה היא, כי אין לנו, כהורים, הזכות לערוך מילה לבנינו התינוקות.

ב. חלק מהתהליך החינוכי שעלינו כהורים לעסוק בו עם בנינו הוא ללמדם את מקורות המנהג, ולהסביר להם מדוע הזכות והאחריות על ההחלטה האישית הזאת תועבר אליהם לקראת גיל 18.

ג. טקס ברית המילה צריך לעבור שינוי בכיוון של טקס קבלת פנים לתינוק החדש אל תוך הקהילה היהודית שבתוכה נולד. טקס כזה יחול על בנים ועל בנות, ללא הבדל.