הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר - בראשית יז | אורי הייטנר

מאת: אורי הייטנר התמונה pixabay ת.פרסום: 06/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בישראל אין כל חוק המחייב יהודים למול את בניהם וגם אין הסברה או הטפה לקיים את המצווה הזאת, ולמרות זאת – 95% מהיהודים עושים כן. ושמא, לא "למרות זאת", אלא דווקא מסיבה זאת.

יש גם מיעוט קטנטן ושולי שאינו מל את בניו, וזה בסדר, אנו מדינה דמוקרטית וזכותם של הורים להחליט כך אינה מוטלת בספק. והמיעוט הזה דווקא מנהל מסע מיסיונרי נגד המילה, וגם זה בסדר, כי אנו מדינה דמוקרטית שנהוג בה חופש הדיבור.

ויש הרוצים לאסור בחוק את זכותם של יהודים למול את בניהם. הם הרי מאוד ליברלים... כזהו, למשל, מראיין הפפראצי של דבוקת שוקן, ניר גונטז`. ועל כך הוא ראיין לפני כחצי שנה את חברת הוועדה לזכויות הילד, ח"כ קרין אלהרר.

למי שאינו מכיר את הסוגה – גונטז` הוא מראיין פפראצי. מראיין בהפתעה, משתדל מאוד להביך את המרואיינים, מקליט את הראיון ומפרסם את תמליל הראיון כולל הגמגומים, ה"אֶהה" וכו`.

בראיון הוא לא אמר לאלהרר: "שמעי, אני רוצה להציג לך רעיון נפלא, מהפכני, ולשמוע את דעתך. מה תאמרי על הרעיון המבריק שלי, לחוקק חוק האוסר על המילה?" לא.

נקודת המוצא של הראיון, הוא שחוק האוסר מילה הוא מובן מאליו, כמו זריחת החמה ושקיעתה, והמובן מאליו הזה לא מתקיים בגלל שקרין אלהרר המרשעת וצוררת הילדים אינה ממלאת את תפקידה ואינה יוזמת אותו. ולכן, הראיון היה בעצם חקירה, שבה אלהרר (שלפחות על פי הראיון הזה מצטיירת כחסרת ביטחון, ולא כעיפרון המחודד ביותר בקלמר) נדרשת להסביר מדוע היא לא יוזמת את החוק הזה.

זאת ה"שאלה" הראשונה: "איך זה שבמדינת ישראל מותר לקחת ילד בן שמונה ימים, לחתוך לו חלק מאיבר המין ולהטיל בו מום, רק מהסיבה ש`אלוהים` אמר? `אלוהים` אמר, אז נגמרו זכויות הילד? זה תינוק שלא יכול להתנגד". קרין מגמגמת משהו... "אז אני אומָר: א` – אין חובה חוקית".

והוא קוטע אותה ומסתער: "אבל אין איסור חוקי", כי מובן מאליו שצריך להיות איסור חוקי. וכך נשמעת החקירה כולה: "האלוהים המדומיין אמר הרבה דברים שנאסרו בחוק: לפגוע ב`חוטאים` למשל. `אלוהים` בעצמו התגאה בזה שהוא הרג תינוקות. ילד בן שמונה ימים, להבדיל, מאנשים בוגרים, לא יכול להביע התנגדות. למה זה בכלל מותר? ... אז במדינת ישראל, מצווה של `אלוהים` היא מעל למוסר ומעל להיגיון..."

וכשאלהרר מנסה לחלץ אמירה, "זה עניין מצפוני אישי", הוא תוקף: "אבל התינוק הוא תינוק. אצל בגיר זה יכול להיות עניין מצפוני אישי. זה מהלך שאין ממנו חזרה. אם כבר, זו אמונה של ההורים. אבל ממתי להורים מותר לפגוע בגוף של ילד ולהוריד לו חלק מאיבר המין?" וכן הלאה וכן הלאה.

ושאלה לי לגונטז`. אם חלילה הוא וחבר מרעיו יעלו פעם לשלטון, היכן יקומו מחנות הריכוז ליהודים שיפרו את הגזירה ויתעקשו לקיים את אקט הזהות היהודית הזה?

****

אני מלתי, כמובן, את בניי. 
לא "מטעמי בריאות". 
לא "כדי שלא יהיו חריגים".
וגם לא "כי אלוהים ציווה".
ו... לא, איני אוהב את המצווה הזאת, ואין לי שום נימוקים לדבר בזכותה.

אבל לאורך הדורות, המילה היא ה-סמל, בה"א הידיעה, לזהותו היהודית של היהודי. היא הברית בין היהודי ליהדותו. והברית הזאת חשובה לי, וחשובה לי כאבא, והיא חשובה לי כאבא מיום היוולדו של בני.

והאמת היא, שברור לי שהבעיה האמתית של גונטז` ושל גונטז`ים מסוגו, אינה הדאגה לזכויות הילד, אלא הזהות היהודית שלהם, שהיא כבדה להם והם רוצים להשתחרר ממנה.

והוא גם רוצה לכפות את הסטיה הזאת על כל היהודים.