בין שמיים וארץ - בראשית יח| עופר בורין

מאת: עופר בורין, התמונה - Felix Fossey ( 1826-1895 ת.פרסום: 07/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אברהם יושב בפתח האוהל שלו, ולפתע יש לו התגלות אלוהית. יהוה ניראה אליו:
א) וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם

אבל, באותה נשימה, הוא פותח את עיניו והינה במציאות יש שלושה אנשים שהוא לא מכיר, הקרבים אליו.
מה קודם למה?
ההתגלות האלוהית או הטיפול באורחים הלא צפויים.
התשובה שנותן לנו אברהם פשוטה – הוא מייד מטפל באורחים. שיהוה יחכה!
ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה

אברהם מארח אותם כמיטב יכולתו:
מביא לאורחים מים כדי שינקו עצמם מתלאות הדרך.
מציע לאורחים אזור מוצל למנוחה.
מבקש משרה אשתו להכין לאורחים לחם ועוגות.
הוא ניגש לדיר שלו, בוחר בן בקר רך וטוב ומורה לנער העובד שם להכין ממנו ארוחה לאורחים.
מוסיף לבקר חלב וחמאה (אז זה עוד לא היו חוקי כשרות).
ואת כל הכבודה הזו הוא מביא לאורחים ונישאר אתם ומוודא שהם מרוצים מהארוח.
מופת של הכנסת אורחים.

לפתע, האורחים שואלים את אברהם איפה שרה? ואברהם עונה – הנה באוהל.

כעת, באופן לא צפוי, נמאס ליהוה לחכות והוא נכנס ומשתלט על המציאות בה חי אברהם.
יהוה אומר לאברהם – עוד אשוב אליך, ולשרה אשתך יהייה בן.
באופן מוזר, את קול יהוה המדבר עם אברהם, שומעת גם שרה. היא לא מאמינה וצוחקת בקירבה.
אבל יהוה שומע גם את הצחוק שבקירבה ושואל את אברהם – למה צחקה שרה? וממשיך ואומר – אני מבטיחך שאכן יהייה לך בן משרה.

ושוב, בתום דברי יהוה, אנחנו חוזרים למציאות.

ויכוח קצר בין אברהם לשרה – הוא אומר לה למה צחקת, היא עונה לא צחקתי, ואברהם עונה – צחקת.
והאורחים, אחרי כל הדיאלוג השמיימי של אברהם ושרה עם יהוה והדיאלוג הארצי בין אברהם לשרה, קמים לצאת לדרכם. אברהם מלווה אותם:
טז) וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם; וְאַבְרָהָם--הֹלֵךְ עִמָּם, לְשַׁלְּחָם

בשלב הזה סופר בראשית מגלה לנו את מחשבותיו של יהוה.
יהוה מדבר עם עצמו ומחליט לשתף את אברהם בתוכניות שלו לגבי סדום ועמורה.
מדוע לשתף – משום שאברהם הוא המיועד להנחיל לעולם את דרך יהוה. דרך צדקה ומשפט:
יז) וַיהוָה, אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה
יח) וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ
יט) כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו

כעת יהוה מדבר ואומר:
כ) וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד
כא) אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה

את הדיבור השמיימי של יהוה שומעים במציאות האורחים ואברהם.
האורחים שומעים וממשיכים בדרכם לסדום. מסתבר שהם כניראה השליחים של יהוה שיורדים לבדוק – "הכצעקתה".
באותו פסוק, אברהם נשאר לעמוד לפני יהוה.
כמו בפרק הקודם, עת לדעתי הוא העמיד את יהוה בפני מציאות שבה יש שיוויון בין ישמעאל החי ליצחק הצפוי להיוולד, גם כאן אברהם מרשה לעצמו לעמוד ולהתווכח עם יהוה:
כב) וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה; וְאַבְרָהָם--עוֹדֶנּוּ עֹמֵד, לִפְנֵי יְהוָה

בשלב הזה, הכל כבר מעורבב – שמיים, ארץ, יהוה, אורחים, שליחים, אברהם, שרה, הבטחות ועונשים.

אבל אברהם מוכיח שהוא אכן ראוי לשאת את דרך יהוה (צדקה משפט), והוא תובע מיהוה לעשות משפט:

כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע.(?)...
כה) חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט (?)

"ויגש אברהם".
לימים, יגש יהודה אל יוסף (המשנה לפרעה במצרים) כדי לדרוש שייקח אותו במקום בנימין, שהרי הוא ערב אישית בפני יעקב להחזיר את בנימין (בראשית פרק מד`):
יח)וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ

גם אברהם וגם יהודה גילו אומץ לב, מנהיגות ואחריות אישית למה שמתרחש סביבם בעולם.

כאן מתחיל מו"מ בין אברהם לאלוהים לגבי מספר הצדיקים המספיקים כדי להציל את העיר.
המו"מ מתחיל בחמישים ומסתיים בעשרה:
לב) וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה

זהו.
יהוה השמיימי ואברהם הארצי סיימו את הדיאלוג המדהים של הפרק.
כל אחד חוזר למקומו:
לג) וַיֵּלֶךְ יְהוָה--כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ.