ותהי נציב מלח - בראשית יט | דודו פלמה  

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 08/08/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיהוָה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ  מֵאֵת יְהוָה מִן הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵלה וְאֵת כָּל הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

 ראשית כל צריך לומר ביושר, אלוהים, שהתגלה בפרק הקודם כליצן מבהיל, עומד בהבטחתו לנח לא להשמיד את המין האנושי בעונש קולקטיבי כמו המבול, ועובר לסיכול ממוקד. כי גם הוא מבין, כמו כמה אנשים בחברה הישראלית היום, שיש אנשים לא משנה מאיזה גזע, שמבינים רק כוח. ואם זה לא עוזר אז רק יותר בכוח.

ולכן חשובה לו כל כך מראית העין של הדיון המוסרי שאברהם מאתגר אותו בו. ולכן הוא אומר לו "אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם". והוא ממשיך עד עשרה צדיקים והולך. כאילו שאלוהים שכל הארץ מלאה בכבודו בכלל יכול להוליך לאן שהוא את כל המלאות הזאת.

אך כאמור לאחר שתם הדיון המשפטי עם אברהם, הוא מנחית על סדום ועמורה את כל הארסנל האולטימטיבי שיש באמתחתו. ואלוהים כידוע לכולנו טוב מאוד בהפעלת כוח מסיבי.

אבל כאן מתגלה לדעתי היכולת הנפלאה של היד הנעלמה שכתבה את התנ"ך, לעבור מהמקרו המבעית שמתואר כ"וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן..." אל המיקרו האנושי. וביד אמן הוא מוריד את מבטנו מההרס הנורא הכללי אל גורלה של אישה אחת. שאמנם אין לה שם, אך דווקא היא נטולת שם ככל שתהיה, הפכה בבת אחת להיות המרכז של האנושיות האבודה, שבתנועת ראש אחת לאחור, הפכה דמותה  להיות לסמל של כל האירוע הכביר הזה, המכונה כבר בעייפות "השמדת סדום ועמורה". והעיצוב של כל זה כל כך מודרני לעזאזל עד שזה כואב לי בשיניים.

 

אשת לוט

 מָתַי הָיָה הָרֶגַע בּוֹ 

חַשְׁתְּ שֶׁאַתְּ בּוֹחֶרֶת 
לַהֲפֹךְ לִנְצִיב מֶלַח 

הַאִם הָיָה זֶה כְּבָר בָּרֶגַע
שֶׁבּוֹ הֵחֵלוּ הַפְּצָצוֹת וְהָאֵשׁ
לְכַלּוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים

רַק בְּאֹפֶן מְמֻקָּד 
וְלֹא בְּאֹפֶן קוֹלֶקְטִיבִי 
כְּמוֹ לֹא מִזְּמַן בִּזְמָן בַּמַּבּוּל

אוֹ שֶׁאוּלַי כַּאֲשֶׁר נַסְתְּ מִסְּדוֹם 
אַחַר גַּבָּם הַמִּתְרַחֵק שֶׁל לוֹט וּבְנוֹתֵיכֶם 
אֶל מִפְלַט הֶהָרִים הָרְחוֹקִים וְנִזְכַּרְתְּ בְּסִפּוּרָם

שֶׁל אוֹרְפֵיאוּס וְאוּרִידִיקֶה בַּשְּׁאוֹל 
וּבְכֹחָם שֶׁל הָאֵלִים לְהַפְרִיךְ אֶת 
שְׁאִיפַת בְּנֵי הָאָדָם לְשִׁחְרוּר מִגּוֹרַלָם


"הֱיֵה שָׁלוֹם אֲהוּבִי" לָחַשְׁתְּ
וְהָפַכְתְּ לְאַט אֶת פָּנַיִךְ

וְהִבַּטְתְּ לְאָן שֶׁאָסוּר.