אז ככה זה נגמר - בראשית מ"ה | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 13/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא: הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי! וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי, וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף! הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.

מרגע שהכיר יוסף את אחיו, התקדמה העלילה תחת שליטה מלאה של יוסף, כשהאחים אינם מודעים למניפולציות שהוא עושה בהם. לכאורה לא היה הדבר צריך להיות קשה ליוסף, שבידו גם הידע וגם העוצמה והסמכות להשתמש בידע זה כרצונו. אבל רק לכאורה, שכן יוסף היה שרוי במתח נפשי רב, שביקש את רגע ההתפרקות. מה היה מקורו של מתח זה? האם חלק ממנו היה עדיין אותו יוסף הצעיר, הנתון לחסדי אחיו, והוא עדיין חושש מתגובתם כלפיו? קשה להאמין שהיתה לו סיבה כלשהי לחשוש מאחיו, הנתונים לחסדו. האם היה זה הכעס ורצון הנקמה, שביקש לבוא לידי ביטוי ברגע הגילוי שלו בפניהם? הבכי של יוסף מעיד, שגם הסבר זה אינו ההסבר הנכון. אני רוצה להאמין כי כל אותן עשרות שנים, שבהן הורחק יוסף מביתו וממולדתו, יצרו בו את אותו געגוע בלתי נשלט, שאולי הודחק עקב הנסיבות, אך כעת התפרץ וצף אל פני השטח. לא היה זה אח אחד שעמד מולו, כי אם אחד-עשר אחים, שהחזירו אליו בעוצמה רבה את זיכרונות הילדות. התנהגותם כקבוצה הציגה בפניו את תרבות המשפחה, שכה חסרה לו כל השנים, ותחושת השייכות שלו לאותו מקור הכריעה את הכף, ודחקה הצידה את רגשות הכעס והנקם.

תגובת האחים, גם היא מבקשת הסבר, אם כי לא קשה להבין מדוע נאלמו דום מרוב בהלה. כל כך הרבה סיבות היו להם להיבהל ולהיכנס להלם רגשי. תחילה – ההפתעה של המפגש עם האח, שכולם היו סבורים שהוא מת מזמן. אחר – הפחד הראשוני מנקמת האח הנבגד, שיש לו כל הסיבות להרע להם, וכל האמצעים לבצע זאת. ולבסוף – תחושת האשמה בעקבות התגלות חטאם הגדול, החטא שהדחיקו שנים.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי! וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה.

יוסף חוזר לשלוט במצב. הוא מפתח את הדרמה, בהוראה לאחים להתקרב אליו. מה שהוא הולך לומר להם יוטח בפניהם ממרחק קצר ואישי. לא `אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם הַקָּטָן`, כי אם `אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה`. זה מה שאני בשבילכם!

וְעַתָּה, אַל תֵּעָצְבוּ, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי הָאֱלֹהִים, וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

על פי המסופר בפסוקים אלה, יוסף אינו ממתין ואינו מנצל את אפקט ההלם על אחיו, והוא ממהר להרגיעם. הכל נעשה לפי תכנית אלוהית, אומר יוסף, ובזאת הוא משחרר אותם מכל אחריות למעשה הפשע הנורא שביצעו בו לפני שנים. האם דבריו אלה אכן ימתיקו את הגלולה המרה שהוטלה אל פיהם לפני רגע? קשה להניח שכן. עם זאת, נראה שהמספר המקראי רוצה לשכנע אותנו שהרגשות החיוביים משני הצדדים הם שגברו ברגע זה. יוסף לא צריך יותר להתנכר לאחיו, והוא יכול לחקור אותם בנוגע לאביהם המשותף; האחים מגלים שכל החשדות שהוטחו בהם נמחו ונעלמו, וכי בא הפתרון לרעב הכבד שעטף אותם בארץ כנען.

"מי ששוהה בניכר מתהלך בחלל ריק, גבוה מעל פני האדמה ללא רשת הצלה שמעניקה לאדם מולדתו, שבה יש לו משפחה, חברים לעבודה, ידידים, שבה קל לו לומר את אשר ברצונו לומר בשפת ילדותו". (מילן קונדרה)