ואני בבואי מפדן - בראשית מ"ח | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 18/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

"ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך...ואקברה שם בדרך אפרת". פסוק זה נאמר לאחר שיעקב מספר ליוסף שאלהים נראה אליו בבית אל והבטיח לו שצאצאיו יירשו את ארץ כנען. מזה משתמע לכאורה שבניו של יעקב יחלקו את הארץ ביניהם באופן שווה. לכן מבהיר יעקב שכל אחד מבניו של יוסף יירש את חלקו בארץ: ""ועתה, שני בניך ...אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". כלומר שיוסף יזכה לשני חלקים מהארץ. (ראו הערה).

קטע זה מסביר מדוע בניו של יוסף: מנשה ואפרים ולא יוסף עצמו כיתר אחיו, נמנים עם שבטי ישראל וזכו להבטחה לנחלה משלהם בכיבוש הארץ על ידי יהושע – יהושע ט"ז - י"ז. (גם משה, בברכתו לשבטים לפני מותו, מזכיר את יוסף ואת בניו: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. בהם עמים ינגח ... והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה").

נחזור לפסוק שהוזכר בפתח הרשימה. הפסוק לא נראה קשור למה שמסופר לפניו. יש פרשנים שקושרים זאת לבקשה של יעקב מיוסף שיקבור אותו במערת המכפלה (בראשית מ"ז): "ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי מתה סמוך לבית לחם" – רש"י. אם אכן כך הדבר הפסוק הנדון נראה לכאורה לא במקומו והיה צריך להופיע בפרק הקודם.

ניתן ליישב תמיהה זו כך: לאחר הפגישה הקודמת עם יוסף, בה הוא השביע אותו לקבור אותו עם אבותיו, עלתה בדעתו של יעקב המחשבה שהיה צריך להתנצל לפני יוסף שלא התאמץ דיו לקבור את רחל במערת המכפלה וקבר אותה במקום שבו היא מתה – בדרך אפרתה. לכן הוא התנצל על כך לפני יוסף בפגישה הבאה שלהם.

טיעון זה אינו לגמרי משכנע, שכן יעקב היה צריך לנסח כך את דבריו: ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל אמך, כי בכך היה מבהיר ליוסף שהוא מתנצל בפניו.

רשב"ם, נכדו של רש"י, הוסיף אלמנט נוסף לפירושו של רש"י: "באותו הדרך, לאחר שברכני הקדוש ברוך הוא, מתה רחל באותו הדרך, בעוד הרבה דרך עד הישוב. לכן קברתיה בדרך כי לא היה פנאי לקברה אצל לאה במערת המכפלה. ושלא יפשיעהו [יאשים אותו] יוסף על אמו, הוצרך לומר כן".

רחל, אשתו האהובה של יעקב, מתה עליו זמן קצר לאחר שאלהים נראה אליו בבית אל לאחר שובו מפדן והבטיח לו שצאצאיו הרבים יירשו את הארץ. האסון הכבד אירע כאשר הוא היה בהרגשה שתמו צרותיו והוא עומד בפתחה של תקופה טובה בחייו. הנפילה הזאת שעמדה בדיסוננס עם הבטחות האל, ליוותה את יעקב במשך שנים רבות. היא שוב עלתה כאשר הוא שיחזר אותה לפני יוסף בערוב ימיו. התנצלותו של יעקב ליוסף נאמרה בהקשר הנ"ל ולכן הדגיש את האסון שלו במות רחל ולא את האסון של יוסף שהתייתם. (חז"ל אמרו על זה: "אין אשה מתה אלא לבעלה" – בבלי סנהדרין, דף כ"ב, עמ` ב).

הערה

יש לשים לב שיעקב מקדים במשפט זה את אפרים למנשה הבכור. בזה הוא הטרים את הקביעה המופיעה יותר מאוחר בפרק ששבט אפרים יהיה יותר גדול משבט מנשה, אף על פי שמנשה הוא הבכור. באמירה זו רצה יעקב לתת לגיטימציה רטרואקטיבית לגזילתו את ברכת יצחק, שהייתה מיועדת לעשיו, שכן הוא העדיף בברכתו את אפרים הקטן על פני אחיו מנשה הבכור.