הפחד עובד שעות נוספות - בראשית נ'|  מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 20/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ: לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף, וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ. וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף: אָנָּא, שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם, כִּי רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ! וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, וַיֹּאמְרוּ: הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים! וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: אַל תִּירָאוּ, כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי? וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם רָב. וְעַתָּה, אַל תִּירָאוּ! אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם! וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם.

ראו כמה גדול היה כבודו של יעקב בעיני בניו. זקן וחלוש היה עת ירד מצרימה, לחיות בחסותו של יוסף בנו; אך כל עוד חי יעקב, סברו אחי יוסף, כי שלומם מובטח בזכות אביהם. לא עזרה סצנת ההתוודעות של יוסף לאחיו, לא הועילה דאגתו של יוסף לשבט כולו, לא הרגיעה ישיבתם בארץ גושן הדשנה. תמונת עולמם של עשרת האחים היתה צרה ומוגבלת, ולא יכולה היתה להכיל אפשרות של סליחה ופיוס שלמים עם אחיהם הפגוע. על פי הבנתם, חטא הפקרת יוסף למוות סיפק ליוסף את המניע לנקמה, והיות וכוח לממש את הנקמה היה לו, לא היה להם ספק, לאחים, כי כעת, משנפטר אבא, עלול יוסף, מושל מצרים, להגיש להם את אותה נקמה, גם אם קרה היא עכשיו.

אז מה היה שם, באותו רגע של התוודעות, עליו נכתב: `וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ`? האם אותן נשיקות ואותו בכי נראו להם, לאחים, כהצגה למראית עין? ככה זה כשהמצפון מציק, ככה זה כשאתה יודע שחטאת, ושחטא זה נתגלה, והוא תלוי ועומד מעל המפגש הזה. אם כן, על מה דברו אחיו של יוסף איתו? היותם פליטי רעב, המבקשים סעד במצרים, העמיד אותם בנחיתות מול יוסף, והחטא הנורא שחטאו כלפיו נותר בלתי פתור, ולא הועילו להם, לאחים, כל מחוות ההתרגשות והפיוס של יוסף. להם היה ברור, כי יש לו, כעת, הזכות והיכולת לפגוע בהם בכל שעה שיעלה הדבר מלפניו.
מתוך תפיסה מעוותת זו של מצבם, פונים האחים אל יוסף, ומספרים לו על בקשתו של אביהם הגווע שיוסף יסלח להם. סיפור זה נשמע מאולץ, שכן היתה לו, ליעקב ההזדמנות לומר זאת ישירות ליוסף. האם האמין יוסף לאחים? אין לדעת. בכיו של יוסף מול אחיו מעיד, אולי, על כך כי יוסף נמצא במקום אחר לגמרי. אולי בכי תמים ונרגש היה זה, ואולי בכי של אכזבה, על כי אחיו חיים עדיין את הפחד, ואין הם מסוגלים להאמין להבטחותיו.

פחדם של האחים גדול כל כך , שהם מציגים עצמם כעבדיו. גם הצהרה זאת נובעת מראיית מציאות צרה וכוחנית. הפיוס האמיתי בין האחים לא נראה עוד אפשרי.

עצוב ככל שזה נראה, יש לו, למספר המקראי, פתרון, גם אם לא משכנע בעינינו. המעטפת של התכנית האלוהית נחלצת לשים קץ למצב המביש הזה. המספר המקראי שם בפי יוסף את הדברים המגוחכים הבאים: `אַל תִּירָאוּ, כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי? וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם רָב`. לא קונפליקט משפחתי נורא, המבקש פתרון אנושי, יש לנו כאן, כי אם מימוש צעד בצעד של תכנית אלוהית. הכל לטובה! גם פשעם של האחים, גם סבלותיו של יוסף, גם עלייתו המטאורית לגדולה במצרים וגם הרעב הגדול בכנען – כל אלה נועדו להוביל את משפחת יעקב ובניו למצרים, האינקובטור האידיאלי לגידולו של עם.
וכך הפכה יצירה ספרותית מרתקת לטקסט אמוני בינוני...