דמוגרפיה בארץ גושן - שמות א' |  מני גל

מאת: מני גל , התמונה STOCKFRESH ת.פרסום: 23/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ, וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

כמה דורות עברו מירידת יעקב ובניו, שבעים איש, למצרים, ועד שהפכו לעם, שמילא את הארץ? התורה מפרטת כמה שושלות, ובסך הכל לא מדובר ביותר משישה דורות. הנה פירוט אחד: יעקב הוא בנו של יהודה. יהודה הוא אביו של פרץ. פרץ הוא אביו של חצרון. חצרון הוא אביו של כלב, שהיה מיוצאי מצרים. או ניקח דוגמה אחרת: צלופחד, מבני ישראל שמתו במדבר, הוא בן חפר, בן גלעד, בן מכיר בן מנשה. מנשה הוא בנו של יוסף. הרי לנו שישה דורות.

האם התיאור של משפחה אחת, בת שבעים נפשות, ההופכת במרוצת ארבעה עד חמישה דורות לעם רב, הוא תיאור מציאותי? התשובה חיובית, גם אם המספר שישים ריבוא (שש מאות אלף) הוא מספר `ספרותי`, סמלי. דוגמה לגידול אוכלוסיה מרשים במיוחד תוך תקופה קצרה יחסית יש לנו מההיסטוריה המודרנית של עם ישראל.

במהלך המאה ה- 19 התרחש באירופה גידול עצום באוכלוסיה. גידול זה חל גם על העם היהודי. בשנת 1800 מנה העם היהודי כ- 2 מיליון נפש, אולם ב- 1870 מנה עמנו כ- 7 מיליון. המספרים מדברים בעיקר על היהודים באירופה, כאשר הגידול העיקרי היה במזרח אירופה. הגורמים לכך היו:

א. צמצום תמותת התינוקות בעקבות שמירה על היגיינה, שמירה על התא המשפחתי וטיפול מסור בתינוקות.

ב. שמירה על אורח חיים דתי. בעיקר במזרח אירופה, שם חיו היהודים בתחום המושב, נותרה החברה היהודית יחסית סגורה. מכיוון שכך נישואיי תערובת היו מאוד נדירים ולכן התינוקות שנולדו נותרו יהודים.

גידול זה גרם, בין השאר, לתחילת נדידה ענקית של יהודים ממזרח אירופה למערב (ובעיקר לאמריקה) בשלהי המאה ה-19. אפשר להניח כי גם האנטישמיות ניזונה לא מעט מתהליכים אלה.

נחזור למשפחת יעקב. הרעב בארץ כנען, שדחף אותם לכיוון ארץ הנילוס, לבטח השפיע על משפחות `עבריות` נוספות ללכת באותו הכיוון. הרעיון שכל בני ישראל במצרים היו ממש בניו וצאצאיו של ישראל, הלא הוא יעקב, הוא רעיון ספרותי יפה, אך ההיגיון ההיסטורי מציע לנו נדידה של משפחות שמיות קרובות בזהותן זו לזו מארץ כנען למצרים באותה תקופת רעב קשה, שיש היסטוריונים, הטוענים כי נמשכה כחמישים שנה בארצות מזרח הים התיכון, ולא שבע שנים, כפי שחלומו של יוסף מתאר. (על פי תעודות מממלכת החיתים נמשך רעב נורא זה בין השנים 1213 לפנה"ס ל-1175 לפנה"ס, החל מהעשור האחרון לשלטונו של פרעה רעמסס השני במצרים). שילוב של הופעת משפחות שמיות נוספות במצרים במשך אותה תקופה, תנאי חיים סבירים לכל אורכה (בארץ גושן?), והתבדלות שבטים אלה מהתרבות המצרית, שהיתה מאד שונה משלהם – שילוב זה איפשר את הצמיחה המהירה של אוכלוסיה זו, שהתורה קוראת לה `בני ישראל`.