בראשית, סוף | מני גל

מאת: מני גל ת.פרסום: 23/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ספר בראשית אינו ספר היסטורי. סיפוריו נעים על ציר זמן, המתחיל ברגע הקוסמי המיתולוגי של בריאת העולם, נמשך על פני דורות רבים של אנושות, שלא ידעה להוריש בכתב את קורותיה, חוצה את אסון הטבע הגדול בתולדות העולם – המבול, ומספר מעט על אותם עידנים של ראשית החקלאות, ביות בעלי החיים ותחילת חיי האדם בחברות מאורגנות. כיום אנו יודעים כי מדובר בעשרות אלפי שנים, שעד היום יש לנו מהן מעט מאד עדויות מטושטשות. עוד כמה פרקים קצרים, ואנחנו כבר מתמקדים בסיפורה האגדי של משפחה אחת, ההופכת, במרוצת מספר דורות, לעם, הוא העם שלנו. תוך מעקב אחר תולדות משפחה זאת אנו לומדים מעט מידע על תולדות הקשרים המשפחתיים בין עמנו לעמים השכנים ועל שתי התרבויות הגדולות, שביניהן התפתח לו סיפורנו הקטן יחסית – ארם נהריים ומצרים.

מי שכתבו, או העבירו בעל פה מדור לדור, את פרקי בראשית, היו קרובים יותר מאיתנו לזמן המקראי הבראשיתי, ומאידך – אנו כיום מצוידים בהרבה ידע שהמדע סיפק לנו, ואנו מנסים להשלים את התמונה, תוך חפירה במקביל – באתרים הארכיאולוגיים של ארצות המקרא, ובפסוקי המקרא עצמו, משתדלים להפריד בין אגדה למציאות, בין תיעוד היסטורי לספרות טובה, בין תמונת מציאות להלך נפש, בין תפיסה חילונית לתפיסה דתית, וכך הולכת תמונת ספר בראשית, מתבהרת, מתגוונת, ומתעשרת בפרטים ובתובנות.

אך מה יש בו עוד, בספר בראשית, מלבד רמזים וחידות על ימי קדם? הסיפורים המשפחתיים של גיבורי הספר פורשים בפנינו עולם מרתק של יחסי אנוש – תחרויות עזות בין אחים, עקרות ותשוקה לבנים, בדידות ונדודים, התבגרות תוך עזיבת הבית, ואפילו אהבה עזה, המשעבדת את האוהב להתמסרות טוטאלית.

לא שכחנו משהו? לא... הגיבור הראשי של הספר איננו בשר ודם. זה האל, שנוכחותו שולטת ברוב דפיו שלטון ללא מצרים. זה האל שבראו אבותינו. כך הם ראו אותו בעיני רוחם. ההיסטוריה האנושית אינה אלא מימוש תכניותיו עבורנו. עוצמת ההרס שהוא יכול להביא על עולמנו כבר באה לידי ביטוי במבול, אחריו ניחם אותו אל על מעשיו, ונשבע שלא יחזור על התרגיל. מכאן ואילך הוא מרסן את עצמו, ורק בסיפור אחד נוסף, כאן, בבקעת ים המלח, מתפלט לו עוד איזה אסון טבע קולוסאלי. אבל את טבעו האכזרי, שאינו ניתן להסבר, אנו חווים גם בתביעותיו הקשות מהמאמינים בו, כמו באותו ניסיון מזעזע על הר המוריה.

אותו אל, אשר ברא את העולם כולו, וכבודו מלא כל פינה ופינה בו, בחר דוקא באבותינו לתכנן עבורם ועבור צאצאיהם עתיד מיוחד, ואנו תוהים עד היום, אם ברכה היא או קללה. הוא עם התכניות שלו, ואנחנו עם הטבע האנושי ועם החולשות האנושיות שלנו, לא בדיוק מריונטות הרוקדות לצלילי חלילו, מתקדמים לקראת אותו עתיד. בינתיים, כאן בספר בראשית, הוא עדיין מלווה אותנו מקרוב מקרוב, מדבר אלינו ומתגלה לעינינו, מבטיח לנו הבטחות ותובע מאיתנו תביעות.

וגיבורה נוספת, שאינה בת אנוש, היא ארץ כנען, שאינה ארץ מולדתם של אבותינו, שנוכחות בני המשפחה שלנו על אדמתה היא בינתיים ארעית, שכל אימת שהשמים עוצרים גשמיהם ומתחיל להיות קשה על האדמה החרבה הזאת, היא נעזבת, ובני המשפחה שלנו הולכים ממנה אל מקום שקל יותר לחיות בו. לכל אורך ספר בראשית לא נוצר קשר עמוק בין משפחת אברהם לארץ כנען, והדבר האחד שהיא יכולה לספק להם בינתיים היא אחוזת קבר למתיהם.

ספר בראשית מסתיים כאשר אנחנו עדיין משפחה, מסובכת ואפילו מסוכסכת, החיה בגלות מצרים. פרקיו הראשונים של הספר הבא, ספר שמות, יהפכו אותנו במרוצת מספר דורות לעם, המתחיל את צעדיו הראשונים על במת ההיסטוריה כעם עבדים. תודו – לא סיפור רגיל!