בְּחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶה בְּצֹאן - שמות ג' | מני גל

מאת: מני גל, עיבוד תמונה וציור יונה ארזי ת.פרסום: 25/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ, חֹתְנוֹ, כֹּהֵן מִדְיָן. וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.

זוכרים את ארץ כנען, הארץ המובטחת לזרעו של אברהם, והנה היא שוב מובטחת למשה? ובכן, אין אנו נמצאים בארץ כנען. זוכרים את ארץ מצרים, בה מתענים בני ישראל בעבדות קשה, מצרים שממנה ברח משה אל המדבר? ובכן, גם בארץ מצרים אין אנו נמצאים כעת. לכאורה מתרחקת העלילה מהעיקר, ואותו משה, שגדל כנסיך בארמון פרעה, וכבר התוודע אל פרעה, מופיע לפנינו כעת, והוא פליט המפחד מנקמת פרעה, המתארח אצל המדיינים, שוכני המדבר, מתחתן בהם, ורועה את צאנם. מסיפור יוסף למדנו כי לעתים ירידה היא זמנית, ולצורך עלייה היא. גם האתנחתא בסיפור בני ישראל במצרים היא מעין ירידה של המנהיג המיועד, לפני שיפגוש בגורלו ויקבל את שליחותו, זו שתחזיר אותו למצרים.

ואותו נסיך עצמאי, שהתרחק מארמון המלך, לוקח על עצמו בשעת ירידה זאת לעסוק ברעיית צאן דווקא, ונראה כי אין כל קשר בין העיסוק הפשוט והארצי הזה ובין עוצמתה של המשימה העומדת להיות מוטלת עליו בעוד רגע. ובכל זאת – ישנם לפחות שני חוטים המקשרים בין רעיית הצאן לבין השלב הבא בקריירה של משה.

מי היו המדיינים? על פי ספר בראשית, מדיין היה אחד מצאצאי אברהם מאשתו השנייה, קטורה. מספרי ההיסטוריה אנו למדים כי המדיינים התיישבו בצפון מערב חצי האי ערב, בחלק ניכר מהחלק המזרחי של ים המלח) אשר מאוחר יותר נושב על ידי העמונים, המואבים והאדומים) וכן בערבה. בזמן בו מתרחש המתואר בספר שמות, שטחם כלל ככל הנראה חלקים מחצי האי סיני. באזור זה הם שלטו ככל הנראה מהמאה ה-12 עד המאה העשירית לפני הספירה. כיום נמצאת הטריטוריה העתיקה של מדיין בחלקים מערב הסעודית, דרום ישראל ודרום ירדן.

גם אם הגרעין ההיסטורי של סיפורי משה הוא מצומצם, וקשה לזהותו, אפשר להניח שטמונים בו רמזים למיתוסים ולאגדות על ימי קדם. על פי פרופ` קנוהל (בספרו `כיצד נולד התנ"ך`) קיימת האפשרות, שמשה הביא ממדיין אל בני ישראל כמה מעיקרי האמונה של המדיינים, ובתוכם את שמו של האל האחד והיחיד יהוה, מעין גירסה ראשונה למה שיתפתח בעתיד לדת מונותאיסטית. ממדיין הגיעה גם תרבות רועי הצאן, תרבות המנוגדת לחלוטין למקובל במצרים, ורמז לכך אנו מוצאים בעיסוקו של משה כרועה.

החוט השני הקושר את עיסוקו של משה כרועה בסיפור הגדול של יציאת מצרים קשור באמונה המקראית, כי כמה מהתכונות הנחוצות לרועה הצאן מתאימות גם לרועה בני אדם, למנהיג אנושי. גם דוד, על פי ספר שמואל, החל את דרכו בחיים כרועה צאן. חז"ל אהבו מאד את החיבור הזה, ואחד ממדרשיהם, משמות רבה, ממחיש אותו טוב מאד:

בְּחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶה בְּצֹאן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה מֹשֶה רַבֵּנוּ רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ מֹשֶה אֶצְלוֹ, אָמַר: "אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה". הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ – חַיֶּיךָ, אַתָּה תִּרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל.

מה יש בו, באותו עיסוק פסטורלי של רועה הצאן, הנראה להם, לחז"ל, דומה למה שתובעת המנהיגות מאדם? אולי בדידותו של הרועה, הדורשת ממנו התגייסות מלאה לטובת העדר, ללא כל אפשרות של היעזרות באחרים? ואולי, וזה מה שיפה כל כך במדרש הזה, עומד לנגד עיניהם של חז"ל הדימוי של המנהיג מן הסוג החומל, המסוגל לגלות אמפתיה למצוקותיהם של החלשים יותר בחברה? הלוואי עלינו..