בין נוגשים לבין שוטרים  -שמות ה' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 27/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן.

אחת מהדרכים בהן נקט פרעה לדכא את רצון בני ישראל לחופש היתה הכבדת נטל העבודה. כך מאמין אדון העבדים, ויש לו הוכחות לאמונה זאת: אם יש להם, לעבדים, זמן פנוי, הם יכולים לשבת יחד, לשוחח על צרותיהם ולהעלות רעיונות כיצד לשפר את מצבם. במצב של עבודה מאומצת עד שמתמוטטים אל שנת הלילה, נחלש כוח הרצון, מתדרדר הדימוי העצמי, ואתו התקווה לעתיד טוב יותר. זה עובד בדרך כלל, אם כי סכנת הפיצוץ, המרידה של מי שאין לו עוד מה להפסיד, מרחפת מעל ההתנהגות האכזרית הזאת של בעל העבדים.

הפרק מתאר עוד מנגנון של שליטה בעבדים ושל החלשת כוח ההתנגדות שלהם. האדון בוחר מקרב העבדים אנשים, המסוגלים ומוכנים לקבל עליהם תפקיד של ניהול העבודה בקרב אחיהם. מנגנון זה משיג מספר מטרות: נאמנות אותם שוטרים (כך קורא להם התנ"ך) מובטחת בזכות ההטבות הניתנות להם; העבדים צייתנים יותר לבני עמם, המכירים אותם טוב יותר, ויודעים את רגישויותיהם; הנוגשים, הם מנהלי העבודה המצריים, זוכים בדיסטאנס מהעבדים, מה שמאפשר להם לבצע את העבודה עם פחות מתחים. תפקידם של השוטרים, למרות ההטבות שהם מקבלים, הוא כמעט בלתי אפשרי. עליהם לרצות את כל הצדדים, ולהתרחק ככל הניתן מהדימוי של משת"פים. עם גבור הלחץ על בני ישראל, מענישים הנוגשים את השוטרים על מחדלי הביצוע של העבדים. ואז, כמובן, נשברים השוטרים.

וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה, לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם? וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר: לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ?

אין קושי להבין את הסיטואציה הנוראה הזאת. המאה העשרים המחישה לנו את הדבר בסיפורים הטראגיים על תפקיד ה`קאפו` במחנות הריכוז הנאציים. להלן קטע שתומצת מערך בויקיפדיה:

את הקאפואים מינו אנשי האס אס כדי לדאוג שהאסירים ימלאו את פקודותיהם. הם היו אחראים על ביצוע העבודות ועל המשמעת, הסדר והניקיון בקרב האסירים, לעיתים תוך כדי השפלה ופגיעה בהם, כחלק ממשטר האימה שהטילו הנאצים במחנות.

לאחר מכן הפך המונח `קאפו` לכינוי נפוץ לאסירים, יהודים ולא-יהודים, שהיו ממונים מטעם הנאצים על תחומי אחריות נוספים כמו השגחה על אסירים אחרים, על צריפי המגורים או על המטבחים. במספר גטאות הפעיל היודנראט משטרה יהודית להשלטת סדר, שאנשיה היו לרוב שנואים על האסירים. המונח משמש רבים כיום לציון משתפי פעולה עם הנאצים, למרות שחוקרי השואה מציינים שיש להבדיל בין הקאפואים: היו כאלה שניסו לעזור ככל יכולתם לשוכני המחנות ואף להצילם ממוות, אך אחרים היו אדישים לסבל האסירים והיו אף כאלה שירדו לשפל המדרגה ונודעו באכזריותם. היו אף מקרים ספורים שהאסירים רצחו קאפואים אכזריים במיוחד. חלק מהקאפואים נבחרו בניגוד לרצונם, וחלקם התנדבו לתפקיד, כשראו הזדמנות לשפר את תנאיהם בצורה מקסימלית ואולי גם להציל את חייהם. בתמורה למשימתם ניתנו להם תנאים משופרים בהרבה משאר האסירים, כולל מנות מוגדלות של מזון, מגורים נפרדים, וביגוד חם. היתרון הגדול ביותר מבחינת הקאפואים היהודים היה אי-שילוחם להשמדה באקציות הגדולות במחנות, אולם עם סיומן רובם נשלחו אל מותם.