יוצאים לדרך עם נתוני פתיחה גרועים  שמות ו'  מני גל

מאת: מני גל התמונה פיקסהביי, עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 30/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי יְהוָֹה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָּׁאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם, לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה - אֲנִי יְהוָֹה!

היפוכי זמנים, כלומר שימוש בצורת העבר כדי להתייחס לפעולות שיתבצעו בעתיד, ולהפך, מאד נפוצים בסגנון המקרא. רוב הפרשנים אינם מייחסים לתופעה כל משמעות מיוחדת. ובכל זאת, בפסוקים שלפנינו הייתי רוצה לנסות ולמצוא מסר תוכני כלשהו בסגנון הכל כך מיוחד הזה.

כבר בפרקים הקודמים יכולנו להבין, כי את האירוע הענק הזה של יציאת מצרים מנהל האל מלמעלה, וכי אין לבני האדם הרבה השפעה על מה שיקרה. הוא, בידו החזקה, יוציא את עם העבדים, בו בחר, ממצרים, יהפוך אותם לעם ה`, ויוביל אותם אל ארץ הבחירה, היא ארץ כנען. גם אם העבדים יהיו נרפים, ולא יהיה בהם האומץ להתמרד, גם אם דוברם, משה, יחשוש להתעמת מילולית עם בית המלוכה המצרי, וגם אם פרעה ימאן להיענות לבקשות משה להוציא את העם לחמשוש במדבר, התכנית האלוהית תתבצע. אכן, אלו נתוני פתיחה חלשים ביותר למבצע כל כך מורכב, אבל מאום לא יעצור את אלוהינו. על כן מתאר אלוהים את כל המהלך הארוך כאילו כבר התבצע בעבר. ואכן, אם יודע אתה מה יתרחש בעתיד בדיוק, יכול אתה כבר לסכמו כאירוע מן העבר.

 

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.

אלוהים פורש בפני בני ישראל את התכנית הגרנדיוזית שלו. הוא - יש לו חזון. אבל הם נמצאים במקום אחר לחלוטין. הם אינם שומעים את משק כנפי ההיסטוריה. הם עסוקים בהישרדות – איך יסתיים יום העבודה הקשה בלי להתמוטט פיסית, איך לבלוע את ההשפלה בלי להסתכן בתגובה, והיכן להניח את הראש בסוף היום. מי שמצוי במצב כזה, אין לו היכולת לפתוח ראש ולחשוב על חזון. כשהמצב הקשה הזה מתמשך, אפילו המחשבה על אופציה אלטרנטיבית מצטיירת כמסוכנת.

משהו מאווירת הייאוש הזאת מצייר אהרן דוד גורדון, בראותו את הקושי היומיומי של חלוצי העלייה השנייה, שרבים מהם אינם מצליחים להתרומם מעל המאבקים הסיזיפיים הקטנים של היומיום, ולראות את התמונה הכללית, תמונת החזון הציוני:

משום מה רוחי כל כך עצובה? עצובה ולא סרה אמנם, דווקא ברגע זה, שאני רואה מסביב צעירים וצעירות נוסעים לארץ ישראל, תוקפני איזה רגש של טרגיות תהומית. כמה אנחנו חלשים! כמה אומללים! מאין יבוא עזרנו? אולי הטרגיות התהומית הזאת שווה דבר מה בחיים האנושיים, אבל הרי אין כובשים בה ארץ ואין גואלים עם... מה?... יותר אין להביע.

אין שינוי חברתי מהפכני יכול להתרחש אם מושאי השינוי, בני האדם של אותה חברה, אין בהם הכוח, המודעות, האומץ, הנכונות והחזון לגרום לו שיתרחש. חבורת הנהגה, שיש לה התכונות האלה, יכולה להוביל חברה שלמה למהפכה, אך רק אם התנאים האובייקטיביים דוחפים לכך. במקרה של הציונות – חברו יחדיו לחצים כלכליים בלתי נסבלים, אנטישמיות מתפרצת והתפשטות תופעת החילון, שחיזקה את תחושתם של היהודים באירופה, שהפתרון למצוקותיהם לא יבוא מהאל. חבורת הנהגה פוליטית ורוחנית סימנה את הכיוון לפתרון, והקלה מעט על היחידים, שבחרו להפנות עורף לתרבות המקומית שלהם, לעקור עצמם ממנה, ולהתחיל משהו חדש בארץ ישראל. קוצר הרוח והעבודה הקשה שהמתינו להם כאן, בפלסטינה, הנמיכו את הרוח החלוצית והובילו רבים מאד לוותר ולנטוש את הדרך ואת הארץ.

התנ"ך מציג, כמובן, את הגישה שלו, האומרת כי אלוהים בכבודו ובעצמו יחולל את המהפכה, על אפם וחמתם של המצרים ושל בני ישראל. לו היו יהודי מזרח אירופה של המאה ה-19 וראשית המאה העשרים מחזיקים כולם בגישה המקראית הזאת, המעשה הציוני לא היה קורם עור וגידים.