כוחו של שם פרטי ודיבורים מול מעשים - שמות ו' |עופר בורין

מאת: עופר בורין תמונה פיקסהביי ת.פרסום: 30/09/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בתחילת הפרק אלוהים מציג עצמו שוב בפני משה, אבל הפעם הוא נותן למשה מידע חדש - הוא חושף את שמו הפרטי:
ב) וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֶל-משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָֹה:
ג) וָאֵרָא אֶלאַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶליַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהֹוָה לא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

יהוה - זה השם הפרטי של אלוהים.
מניסיוני כמפקד ומנהל - השם הפרטי של אנשים יקר להם מאוד. פניה בשם פרטי מיד יוצרת אינטימיות מיוחדת בין הדוברים. אלוהים מתקרב למשה באופן שלא התקרב לאף אדם קודם.
בהמשך אלוהים נהייה מאוד פעיל:
ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם:
לקחתי אתכם, הייתי לכם לאלוהים, הוצאתי אתכם, ...
אם בפרק הקודם לפרעה לא נתנה הרשות, הרי שבפרק הזה לעם ישראל לא ניתנת הרשות. אלוהים קובע ולעם אין כלל אפשרות שלא להסכים. דיקטטורה מוחלטת.

משה הולך לעם ומדבר ומסביר ומעביר את המסר מאלוהים.
והתשובה:
ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. {פ}

העם לא שומע. הוא עסוק בעבודת קשה ואין לו סבלנות למשה ויהוה.

יהוה מצווה על משה לעזוב את שכנוע העם וללכת לדבר עם פרעה:
י) וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר
יא) בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וִישַׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְצוֹ

משה מהסס
יב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר: הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם. {פ}

אבל יהוה לא מתרשם ומצמיד לו סיוע בדמות אחיו אהרון:
יג) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְאֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

הפרק מסתיים בסירוב של משה:
כט) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, אֲנִי יְהוָה; דַּבֵּר, אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי, דֹּבֵר אֵלֶיךָ
ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִפְנֵי יְהוָה: הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה. {פ}

משה נצמד להיותו ערל שפתים.
בלי יכולת דבור לא אצליח במשימה, אומר משה לאלוהים.
ותשובת אלוהים: נראה אותה בפרק הבא.
רמז: דיבורים לא מספיקים. נדרשים מעשים!