עלילות דם - שמות ז' | מני גל

מאת: מני גל התמונה ג'יימס טיסו 1903 ת.פרסום: 01/10/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה, וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה, וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו, וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה, וַיִּבְאַשׁ הַיְאֹר, וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר, וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם, וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה. וַיִּפֶן פַּרְעֹה, וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ, וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת. וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר.

ישנם מלומדים, המנסים לזהות כל אחת ממכות מצרים באחד מאסונות הטבע המציאותיים, כאלה המתרחשים מדי פעם, ומאיימים על קיומנו. הנה הסברו של צבי עצמון באתר `גלילאו צעיר` למכת הדם:

באותם ימים לא היו מיקרוֹסקוֹפּים ומעבּדוֹת, לכן אפשר להניח שכל נוזל אדום נקרא דם. חוקרים רבים חושבים כי מכת הדם נגרמה מריבוי של אַצוֹת מיקרוסקופיות שצִבעָן אדום בנילוס. ריבּוּי אצות אדומות במקווי מים מוכּר ממקומות שונים בעולם. המים עלוּלים להיעשות במקרים כאלה לא ראויים לשתייה, ועם הִתפּרקוּת האצות - אף רעילים.

אני סבור, שאין צורך להרחיק לכת ולהצביע על תופעות טבעיות מסוג זה, כמקור לעשרת המכות. בהנחה שסיפור בני ישראל במצרים, ובתוכו סיפור עשר המכות, הועלה על הכתב דורות רבים לאחר אותם אירועים היסטוריים ששימשו מקור לזיכרון הסיפורי הזה, ברור כי הסיפור הוא יצירה ספרותית, שרב הדמיון בה על המציאות.

מה שיש לפנינו הוא ניסיון להתמודד עם זיכרון היסטורי של מעצמה קדומה, מצרים שמה, שקיומה הבטוח והעשיר היה מבוסס על תנאי טבע מצוינים – על נהר הנילוס שסיפק לארץ מצרים מים, שכמעט מעולם לא הכזיבו, על מישורי אדמה, שהועשרה בסחף שיטפונות הנהר, ואשר הפכו לשדות פוריים, ועל גבולות מדבריים, שהקשו על אויבים מבחוץ להשתלט על נווה המדבר הענקי הזה. אותה מעצמה עשירה וחזקה ידעה גם תקופות שפל, בהן השתלטו עליה זרים, כמו גם אסונות טבע. סיפור עשר המכות הוא אוסף של זיכרונות היסטוריים של אותן תקופות טראומטיות, זיכרונות שעברו עיבוד ושינוי במרוצת הדורות.

מכת הדם, הראשונה בעשר המכות, מעמתת את האדם המצרי עם הפחד הגדול ביותר שלו – עם אובדן האמון במי הנהר. במקום זיהום המים יכול היתה המכה להתחלף בשיטפון הרסני, אך עיקרו של דבר – מי הנהר, שהביאו במשך דורות את השגשוג ואת הביטחון לתושבי מצרים, בגדו בתפקידם, והביאו את הנזק הגדול ביותר, עליו אפשר לחשוב.

מה שלא יופיע במסגרת עשר המכות היא הסכנה של תרבות אנושית אויבת, העלולה לפלוש למצרים ולהשתלט עליה. מכה זו הונחתה מדי פעם על מצרים, אך עבור המספר המקראי היא נפסלת כאופציה, שכן מדובר בגלריה של מכות מידי שמים