בשבח הצפרדעים  שמות ח' | מני גל

מאת: מני גל התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 02/10/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אחת ממכות מצרים, שהסעירו את דמיונם הפורה של חז"ל יותר מכל, היתה, כמובן, מכת הצפרדעים. אותן חיות מוזרות, שקול קרקורן גדול בהרבה ממה שאפשר לנחש מממדי גופן , המקפצות בין המים ליבשה, שקצב התרבותן בתנאים טובים מרשים במיוחד, ועובדת היותן חיות לא כשרות – כל אלה מתחו את היצירתיות של חכמינו עד קצה הגבול.

נתחיל בספר הזוהר:

תא חזי (בוא וראה), פרעה, שממשלתו היתה בכוח המים, שכתוב, `התנים (התנין) הגדול הרובץ בתוך יאוריו`, משום זה נהפך תחלה היאור שלו לדם, ואחר כך (יצאו משם) הצפרדעים, שהיו נוגפים אותם בקולות מרעידים שצעקו בתוך מעיהם, יצאו מתוך יד החזקה (שהיא גבורה), ויד הזה התחזק הצדדים עד שהמצרים נפלו כמתים בבתיהם...

ותעל הצפרדע - (היה צריך לומר הצפרדעים, ומשיב) צפרדע אחת היתה והולידה ונתמלאה מהן הארץ, והיו כולם מוסרים את עצמם לאש, שכתוב ובתנוריך ובמשארותיך, ומה היו אומרים: באנו באש ובמים, ותוציאנו לרוויה.

ואם תאמר אם כן, מה נוגע להם למצרים, שכל אלו הצפרדעים באו באש, אלא כולם באו באש, והלכו בתנור ולא מתו, ואלו שמתו - מה עשו? לחם היה בתנור, ונכנסו לתוך הלחם ונתבקעו, ויצאו מהן אחרות, ונבלעו בתוך הלחם, וכשבאו לאכול מן הלחם, חזר הלחם במעיהם להיות צפרדעים, ורוקדים ומרימים קולות, עד שהמצרים היו מתים, ומכה זו היתה קשה להן מכולן. בוא וראה: כתוב `ושרץ היאור צפרדעים` וגו`, (ובך ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים, הרי שבאו בתוך גופם). פרעה הוכה תחלה ויותר מכולם, (שהרי נאמר `ובך ובעמך ובכל עבדיך`).

ועל זה, הזכיר אותם הקב"ה במצרים, ועלו על פרעה, אלו שאינם משתככים יום ולילה, ומי הם? הם הצפרדעים שקולם אינו משתתק לעולם, והוא משום שהתקיף בעם הקדוש שאינם שותקים יום ולילה מלשבח את הקב"ה, ולא היה אדם במצרים שיוכל לדבר עם חברו, ומהם נשחת הארץ, ומקולם היו מתים תינוקות וילדים.

ואם תאמר: איך לא יכלו להרוג אותם? אלא אם הרים אדם מקל או אבן להרוג אחת, התבקעה ויצאו ממנה מתוך מעיה שש צפרדעים, והלכו ובעטו בארץ, עד שהיו נמנעים מלקרב אליהם.

הזוהר מנסה להתמודד בדרך מדרשית עם התמיהה המובנת מאליה: מה כבר יכול להיות כל כך גרוע בצפרדעים? כשיש דמיון פרוע, אין קושי לענות על השאלה הזאת. הקולות שהשמיעו צבאות הצפרדעים היו ממש מחרישי אוזנים, ומי שחווה רעש כזה, לא יקל בו ראש. הצפרדעים נכנסו לתוך גופם של המצרים פנימה, והמשיכו לקרקר מבפנים, לזוועת נושאיהם. התקשורת הבין-מצרית קרסה והתמוטטה ברעש הזה. המצרים לא היו מסוגלים לדבר ביניהם, ולהתאחד כנגד המכה הזאת. קול הרעש אפילו גרם למותם של תינוקות וילדים רכים. הִתְרַבּוּת הצפרדעים היתה אקספוננציאלית: עם כל הריגת צפרדע אחת, יצאו מתוך מעיה שש אחרות... הצפרדעים מילאו את הכל. אפילו אל תנורי הלחם הלוהטים נכנסו הצפרדעים, פלשו אל תוך הבצק, ומשאכל מצרי את הלחם המצפורדע הזה, נתבקעו צפרדעים צעירות ורעננות בתוך בני מעיו, והחלו בחגיגה פנימית!

גם מדרש שמות רבה חוגג על מכת הצפרדעים:

`את כל גבולך בצפרדעים`, רז"ל אמרו: המכות שהביא הקב"ה על המצרים גרם להם שיעשו שלום ביניהם. כיצד? היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצרים, המצרים אומרים: עד כאן תחומנו, והכושים אומרים: עד כאן תחומנו. כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם, הגבול שהיו נכנסות לתוכו, הדבר ידוע שאין השדה של כוש, שנאמר `את כל גבולך`, גבולך ולא של אחרים. (שם שם ב)

אסונות טבע יכולים להשפיע אפילו על יחסים בינלאומיים. בהתפשטות הצפרדעים אך ורק בגבול מצריים, שמו אלה קץ למחלוקת הגבולות העזה בין מצרים לבין שכנתה מדרום, כוש. הן סימנו בדרך הצבעונית ביותר את הגבול.

`ובתנוריך ובמשארותיך` - כשהיתה המצרית לשה את העיסה, ומסקת את התנור, באין הצפרדעין ויורדין לתוך העיסה, ואוכלין את הבצק, ויורדין לתוך התנור, ומצננין אותו, ונדבקות בפת, שנאמר: `ובתנוריך ובמשארותיך`, ואימתי עונתה של עיסה להדבק בתנור? הוי אומר: בשעה שהוא מוסק. מן הצפרדעים נשאו חנניה מישאל ועזריה קל וחומר בעצמן, וירדו לתוך כבשן האש.

כמות הצפרדעים, שנדחסה אל תוך התנורים הלוהטים, היתה כה גדולה, שגופן של הצפרדעים קירר את התנור, וכך לא מתו אלה בחום התנור. חנניה, מישאל ועזריה היו רעיו של הנביא דניאל, אשר הושלכו אל הכבשן הלוהט על אשר סירבו לשתחוות לפסלו של נבוכדנצאר מלך בבל. מסיפור הצפרדעים למדו שלושה צדיקים אלה, כי נס כזה יכול להתרחש, ואכן, הם יצאו מהכבשן ללא פגע.

נסיים בתיאור הומוריסטי מפולפל ממדרש הגדול, חיבורו של הרב דוד בן עמרם עדני מהעיר עדן שבתימן, מהמחצית הראשונה של המאה ה-14:

`ויקרא פרעה למשה ולאהרן` - אמרו עליו, על פרעה הרשע, שנתעטר בבגדי מלכות, וישב על כסאו, וכל גדולי מלכות לפניו, ובאותה שעה נזדמנו להם צפרדעים, והיו נכנסים מטבעתו, ויוצאין מפיו, וכל אוכלוסיו (נתיניו) כך, לקיים `ובך ובעמך`, והיה הצפרדע קורא ממעי פרעה, ועונין לו חבריו ממעי אוכלוסיו וגדוליו, וצפרדע אומר לחברו: אימתי נצא מכאן? ועונין צפרדעין זה לזה: עד שיבא בן עמרם ויתפלל בעדנו. לכך `ויקרא פרעה למשה ולאהרן`.

חשבו על המעמד, בו יושב פרעה, המלך הגדול, עם גדולי המלכות (אצילים? דיפלומטים זרים?), מוקף בעבדיו ובמשרתיו, ודנים בעניינים שברומו של עולם. לפתע מקרקרות צפרדעים מתוך בטנו, והן דנות בענייניהן עם חברותיהן, המקרקרות מתוך בטני המצרים האחרים הנוכחים בחדר.