רגע של עברית – זהירות, מוקשים!  שמות י' | מני גל

מאת: מני גל , התמונה STOCKFRESH ת.פרסום: 05/10/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו: עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ? שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת יְהוָֹה אֱלֹהֵיהֶם! הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?!

זהו מופעה הראשון של המילה `מוקש` בתנ"ך. היא תופיע עוד כעשרים פעמים, ולא בדיוק באותה המשמעות.

ברוב הפסוקים, בהם מופיעה המילה `מוקש`, משמעותה סמלית, מופשטת. מוקש הוא מכשול או סכנה, שאנו מניחים כנגד אויבים או יריבים, אך זו מסכנת אותנו לא פחות, כמו הבומרנג, שאנו מטילים, והוא שב אלינו, ופגיעתו יכולה להיות קטלנית. מוקש יכול להיות גם סכנה, שאנו מתעלמים ממנה, ומאוחר יותר נגלה כי ההתעלמות היתה טעות חמורה.

הנה שני פסוקים, הממחישים שימוש זה במילה `מוקש`:

הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה, בָּא עָלֶיהָ, פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ. (שמות ל"ד י"ב)

המצווה של השמדת עממי כנען מחייבת מסירות, התמדה, ואפילו הקרבה. די מפתה לראות ביושבי הארץ שכנים נחמדים, אם אין הם נלחמים בנו, המתנחלים החדשים, ולוותר על קיום המצווה הזאת. זה עלול להתנקם בנו בעתיד.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: אֶתְּנֶנָּה לּוֹ, וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ, וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד: בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם. (שמואל א` י"ח כ"א)

שאול מחפש דרך ערמומית לפגוע בדוד. מסירת בתו מיכל לדוד הצעיר, בתנאי שיביא מאה עורלות פלישתים. מיכל היא המוקש. כדי להשיגה יצא דוד למלחמה בפלישתים, ורבה סיכוי שלא ישוב ממנה חי.

פסוקים אחרים בתנ"ך מעניקים משמעות מוחשית יותר למילה `מוקש`, אולי זו המשמעות המקורית.

הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ, וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ? הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה, וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד? (עמוס ג` ה`)

מהתקבולת עולה כי מוקש הוא פח, או מלכודת לבעלי חיים. עוד בתנ"ך נפגוש את הפעל י.ק.ש, המחובר סמנטית למוקש. הנה, במשלי ו` ב` נאמר:

נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ; נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ.

פשוט יותר מזה אי אפשר: `נוקשת` – `פירושו נלכדת`.

התנ"ך מכיר גם את המילה `יוקש`, שהיא, קרוב לודאי, שם מקצוע – צייד.

נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה, מִפַּח יוֹקְשִׁים; הַפַּח נִשְׁבָּר, וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ. (תהלים קכ"ד, ז`)

ממשמעות זו נגזרה מאוחר יותר המילה המודרנית `מוקש`, שמשמעותה מעין פצצה, המופעלת על ידי מי שדורך עליה, ובזאת היא דומה למוקש התנ"כי, המופעל על ידי מי שהניחו.

נשוב אל הפסוק מספר שמות, פרק י`. באמצעות מה שלמדנו מהמופעים האחרים של המילה בתנ"ך נוכל להעמיק הבנתנו את הפסוק הזה. משה הוא מלכודת לפרעה ולמצרים. הוא יביא לבסוף את האסון הגדול על מצרים; אבל מיהו המפעיל את משה? פרעה עצמו. עבדי פרעה אינם מודעים להכרזתו של ה`, שהוא יכביד את לב פרעה, והם מטילים על פרעה עצמו את האחריות. אין פה שאלה של מי צודק, אלא חישוב מעשי של סיכויים וסכנות. בידיו של פרעה היכולת לסיים את הדיאלוג המסוכן הזה עם משה, להיעתר לדרישתו, ולשחרר את מצרים מסדרת המכות המונחתת עליה. פרעה יכול לפרק את המוקש, אם נשתמש במשמעות המודרנית של המונח, ועבדי פרעה רואים נכוחה את חוסר התוחלת שבסירוב למשה.