תנו לי נקודת משען!  שמות י"א | מני גל

מאת: מני גל , מאת Creator:Jacob ben Judah Leib of Berlin - This file has been provided by the British Library from its digital collections.Catalogue entry: Add MS 18724, CC0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=31452129 ת.פרסום: 08/10/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי, וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר: צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא.

נקודת המשען, ממנה מרימים הדרשנים את רעיונותיהם המקוריים, היא לעתים נקודה קטנה ולא בולטת בטקסט. הנה הברקה של `אור החיים` על פסוק זה:

כאן הבטיח, כי עבדיו אלו יחיו, ולא ימות מהם אחד במכת בכורות. ואולי שהיו כולם פשוטים, ואין בכור ביניהם, וידע בידיעת נביא. או הגם שהיו ביניהם בכורות, אף על פי כן הוציאם מכלל המכה, והטעם לא לצד צדקותם, אלא לצד שביזהו פרעה הרשע בפניהם, ודיבר אליו כדבר הנבל `אל תוסף ראות` וגו`, לזה צריך גם הוא להתבזות בפניהם כדין המבייש חברו בפני רבים, שצריך לפייסו בפניהם.

מהי אותה נקודת משען לא בולטת? `כל עבדיך` – משמע איש מהם לא ימות במכת בכורות. אחת ההנמקות של `אור החיים` להנחה הגדולה שעושה ה` לעבדי פרעה היא ההשפלה שהשפיל פרעה את משה לעיני עבדים אלה, השפלה שמבקשת מענה אלוהי בדמות ההשפלה שיושפל כעת פרעה לעיני עבדיו. הוא ייפגע ממכת הבכורות, ואילו הם – לא. `כל עבדיך אלה` – לא מדובר בעבדים סתם, כי אם ב`אלה`, הנוכחים כעת במעמד המביך הזה. הם יזכו ולא ייפגעו.

וַיִּתֵּן יְהוָֹה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם, גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם.

כבר ציינו כי בין הסיפור הפנטסטי הזה ובין מציאות חברתית המוכרת לנו הקשר רופף. הנה דוגמה נוספת: מצרים מוכה מכות נוראות. בין מכה למכה מופיע משה בארמון פרעה, ומזהיר בפני מכה נוספת, אם לא ישולחו בני ישראל ממצרים. אפילו אם לא האמינו הכל, כי אלוהי העברים הוא המכה במצרים, חוסר האמפתיה של משה למצוקות המצרים בולט לעין ואמור לקומם את כל הסובלים. אבל התנ"ך אומר כי `גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם`. האם זו גדולה של הטלת מורא? לא... התנ"ך אומר: `וַיִּתֵּן יְהוָֹה אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם`. זה יכול להתפרש כמזוכיזם, או כחוסר הזדהות קיצוני של העם המצרי עם השליט שלו, שאינו מבחין מהו הצעד הנכון לעשותו ברגע זה. הנה דברי הרמב"ן על פסוק זה:

וטעם `ויתן ה` את חן העם בעיני מצרים` - שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות, אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם, לאמר: אנחנו, הרשעים, גם עושים חמס, וראוי הוא שיחונן אתכם האלהים.

בסדר פסח, אחרי כוס יין אחת או יותר, ולאוזני הנכדים, אולי אפשר לספר `בובה-מעיישעס` כאלה. אולי בהשפעת הסיפור ה`חינוכי` הזה הנכד יסכים לככב בגן הילדים בתפקיד מצרי חְנוּן...