מקבץ ראשון של חוקי המנגל - שמות י"ג | מני גל

מאת: מני גל, התמונה פיקסה ביי, ndreas Lischka • Calden/Deutschland ת.פרסום: 10/10/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיהוָֹה וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים, לַיהוָֹה. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה – וַעֲרַפְתּוֹ, וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהוָֹה מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָֹה כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה. עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַיהֹוָה כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.

עיקרה של המצוה הזאת אומר כי הזכרים הבכורים מבני ישראל ומבהמות הבית שלהם שייכים לאלוהים. את בכורי בהמות הבית הכשרות, שור כבש ועז, יש להקריב לה`. את בכורי האדם יש לפדות בכסף, שיימסר לכוהנים. את בכורי הבהמות הלא כשרות, כמו החמור, יש לפדות בקרבן שה או להמית. זכר שנולד לאחר נקבה (או לאחר הפלה) – אינו בגדר בכור, ואין צורך לפדותו או להקריבו.

מה טעמה של מצוה זו? ההסבר של פסוקים אלה הוא דחוק למדי: מצות קרבן הבכורות, כך נאמר לנו, היא זכר למכת הבכורות שהכה ה` את המצרים.

מנהגי הקרבת קרבנות, ובתוכם גם הקרבת בכורות, ואפילו בכורות אדם, ידועים לנו מתרבויות המזרח הקדום, והגיוני להניח, כי ירשנו מנהגים אלה מתרבויות שקדמו לנו, וערכנו בהם שינויים, התואמים את עולם הערכים בהם החזקנו אז. הנה דעתו של הרמב"ם על מקור מנהגי הקרבת הקורבנות בתורה:

לפי שאי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי בבת אחת (כלומר לבטל כליל את מנהגי הקרבת הקורבנות), ולפיכך לא ייתכן כפי טבע האדם שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת (ממה שהכיר בתרבויות העמים השכנים)... והיה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז, והעבודה הכללית אשר גדלנו עליה, הייתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות פסלי האלים), וההשתחוויה להן, והנחת הקטורת לפניהם... לפיכך לא חייבה חכמתו יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו, שיצוה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם, לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע האדם, שהוא נינוח תמיד במורגל" (מורה נבוכים ח"ג, לב(.

אם קיבלנו מנהגי הקרבת קרבנות מתרבויות המזרח שקדמו לנו, הרי שקבענו כמה כללים מגבילים, וביניהם האיסור החמור על קרבן אדם. כאן, בפרקנו זה, אנו שומעים על מצוות פדיון הבן הבכור. כבר בספר בראשית קיבלנו רמז ראשון לאיסור על קרבן אדם, בסיפור הנורא של עקידת יצחק. אחד מסיפורי הזוועה המקראיים אודות הקרבת בן בכור מופיע במלכים ב`, שם מעלה מישע מלך מואב את בנו בכורו לקרבן על חומת העיר, ומעשה זה מוביל להפסקת המצור על הבירה המואבית.

האם באמת ישנו קשר הגיוני כלשהו בין מכת הבכורות למנהגי הקרבת הבכורות בתורה או פדיונם? כל מחשבה מעין זו מעוררת התנגדות עזה. האם הקריב ה` לעצמו את כל בכורות מצרים, כדי להראות להם, למצרים, מיהו אדונם האמיתי? האם המקבילה של הקרבה מרצון (אם כי במצוות האל) אצל העברים היא הקרבה של בכורות הגויים בכוח ידו החזקה של ה`?

מעשית, מנהג קרבן הבכורות תורם את חלקו למערכת המגוונת של זכויות מעמד הכהונה. קרבן בכורות הבהמה הטהורה יעלה על שולחנם של הכוהנים. גם בכור הבהמה הטמאה ייפדה ויוחלף בקרבן שה, אם כי זכותו של בעל האתון לערוף את העיר, ובזאת לקפח את הכוהנים הרעבים.

זוכרים את מנהג ברית המילה, המבדיל בין זכרים לנקבות של עמנו, ועושה את הזכרים בלבד לחייבים, אך גם זכאים, במצווה של כריתת הברית בין העם לאלוהיו? הנה גם במצוות פדיון הבן הבכור עושה התורה הבחנה דומה. אין פלא, שבמשפחות יהודיות רבות נטמע עמוק ערך העדיפות הגברית, שבא לידי ביטוי בהדרת נשים גם מזכויות פולחניות, גם מלימוד תורה, גם מלימוד בכלל, וגם מזכויות ירושה.