אלוהים אוהב פריקה  - ויקרא ב' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY wobogre ת.פרסום: 19/11/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהוָֹה, אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.

ויכוח ניטש בין הפרשנים אם מדובר במצוות הבאת העומר, מצוה שתתואר במפורט בפרק כ"ג, או שמא מדובר בקרבן נדבה אישי, מיוזמתו של המקריב.

ה`אביב` הם שיבולי הביכורים, שעדיין לא נסתיימה הבשלתם, ויש להקריבם כשהם קלויים באש. שיבולים אלה הן, קרוב לוודאי, שיבולי שעורה, המקדימה להבשיל לפני החיטה. גרעיני האביב יש בהם מתיקות מסוימת והם טעימים למאכל ונאכלים טריים כמות שהם, אך אפשר גם לקלותם באש.

ה`גרש` הם הגרעינים הגרוסים. ה`כרמל` מתפרש בדרכים שונות. יש האומרים כי מדובר בגרעיני שיבולים טריות. הכרמל שימש גם כמאכל מבוקש ללא גריסתו ויתרונו על האביב הבלתי קלוי היה ביכולת ההשתמרות שלו. כנראה שהכרמל היה מזון דגני ראשון ששימר לו האדם בארץ-ישראל. יש המפרשים אחרת, ומייחסים את המילה `כרמל` לשדה משובח במיוחד, ממנו תובא מנחת הביכורים.

ר` סעדיה גאון מתרגם את המונח `גרש כרמל` לערבית-יהודית: `גריש מן אלהרף`, שהוא קמח שעורה ירוקה קלויה, ממנו עושים `עציט` או `עסידה`, מאכל העשוי מקמח שעורה ירוקה, דורה ירוקה או חיטה. עסידה נאכל במדינות ערביות וצפון אפריקאיות רבות ופופולרי במיוחד בלוב, בתוניסיה, בערב הסעודית, באריתריאה, באתיופיה, בסודאן ובתימן. תבשיל זה היה נפוץ בקרב עדות המזרח ונאכל עד היום על ידי יהודי לוב, יהודי תוניסיה ויהודי תימן.

דרך הכנת גרש הכרמל מתוארת במשנה, במסכת ברכות:

"קצרוהו" (את העומר) "ונתנוהו בקופות" (בסלים), "הביאוהו לעֲזָרָה, היו מהבהבין אותו באוּר" (באש), כדי לקיים בו מצות קלי, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: "בקנים ובקליחות" (קלחי כרוב). חובטים אותו, כדי שלא יתמוך. נתנהו לאבוב - ואבוב היה מנוקב, כדי שיהא האור שולט בכולו" (מסכת מנחות י`,ד).

הקלי נזכר כמאכל אהוב בכמה מקומות בתנ"ך, וביניהם במגילת רות, שם צובט בועז קלי לרות, בספר שמואל, שם שולח ישי לבניו קלי ולחם באמצעות דוד הצעיר.

הכרמל, קלוי או מעושן, מוכר עד היום במטבח הערבי כפְרִיקֶה.