כפרה ודוגמא אישית - ויקרא ד' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה פיקסהביי, עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 21/11/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק הזה מדובר על קורבנות המשמשים לכפרה על חטא שנעשה שלא במכוון, בשגגה, בטעות.
גם על חטאים שנעשים בטעות, ללא כוונת תחילה, צריך לכפר! 
המשמעות היא מאוד פשוטה, – אתה אחראי למעשיך, וכאשר אתה טועה עליך לתקן. ואולי חשוב גם לדעת שתמיד אפשר לתקן.

דרך התיקון, או הכפרה, המוצעת בפרק הזה היא בעיני שערוריה בלשון המעטה.
יש בפרק מדרג לקורבנות על חטאים בשגגה:
כהן – פר זכר תמים , 10 פסוקים
כל עדת ישראל (חטא כללי) – פר זכר בן בקר – 9 פסוקים.
נשיא – שעיר עזים זכר תמים - 5 פסוקים
איש רגיל –שעירת עיזים נקבה תמימה – 5 פסוקים
איש רגיל (אופציה נוספת) – כבש נקבה תמימה – 5 פסוקים

בעיני כל זה מאוד מוזר וזר. 
כל הרעיון שחטא של אדם או עם יכול להיות מכופר על ידי רצח של חיה הוא בלתי מתקבל על הדעת. 
עוד יותר שערורייתי הוא שגם בקורבנות יש אפליה מגדרית בין זכרים ונקבות, כאשר בכירים צריכים להקריב זכרים ואנשים פשוטים צריכים להקריב נקבות.
אם בכל זאת אפשר לקחת משהו מכאן אז זה שגם כוהנים ונשיאים צריכים לכפר על חטאים שהם עושים. הם אינם חסינים. ומצד שני – זה שכוהנים ונשיאים חוטאים אינו משחרר את פשוטי העם מהחובה לשאת באחריות על מעשיהם שלהם.

בימים בהם מנהיגי ישראל (הפוליטיקאים שלנו) מואשמים במגוון מרתק של עברות שוחד, מירמה, הפרת אמונים, תיוון לשוחד ולעיתים גם אונס ומעשים מגונים, לא יכולים פשוטי העם לקחת את הדוגמא הזו ולעטות אותה כהגנה על מעשיהם שלהם.
אז כל ישראל ערבים זה לזה, אבל כל אדם מתייצב מול חטאיו לבד. 
אגב – בפרק הקודם הייתה התחשבות בצמחוניים. בפרק הזה לא. חבל. כדי לכפר על עבירה שבשוגג חייבים לרצוח איזו חיה חביבה.