שליש" ו"כפרה" - ןיקרא ה' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 22/11/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק של חטאים וכפרה באמצעות קורבנות.
במבט מעט מעמיק מדובר בפרק על שני סוגי חטאים – כאלה שניתן למדוד בכסף את הנזק שנגרם מהם וכאלה שלא ניתן למדוד בכסף. באופן לא מפתיע, ההבדל בתהליך הכפרה על החטא, בשני המקרים, אינו שונה בהרבה.
לגבי החטאים שלא ניתן למדוד בכסף, הפרק מסביר שהדרך לכפרה על החטא מורכבת משלושה שלבים:
1. התוודות, קבלת אחריות: 
ה) וְהָיָה כִי-יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ:
2. הבאה של קורבן לפי היכולת הכספית של המתוודה: נקבה מהצאן, או זוג יונים, או סולת.
3. הכהן מקריב את הקורבן והכהן הוא המכפר על החטא:
יג) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל-חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר-חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה

מה שחשוב כאן בעיני הוא השלב הראשון שבו האדם מודה בחטא ומקבל על עצמו אחריות. השלב השני, של הבאת קורבן, אינו מתאים כלל לימינו. הכוונה כאן בעיני היא שהאדם המודה צריך גם לעשות מעשה שיוכיח שאכן הוא מבין את אשמתו ומוכן להקריב משהו למען העניין – למשל זמן (בעזרה בקהילה) או כסף (לתרום לאיזו מטרה ראויה) או כל סוג אחר של הקרבה שתעיד על ההודאה באשמה. והשלב השלישי הוא גם חשוב: הכהן צריך לאשר את ההודאה באשמה. זה בעיני סוג של בקרה חיצונית על התהליך, כמו בית משפט, שבוחן את האדם ומוודא שאכן הוא עבר תהליך קבלת אחריות והודאה באשמה אמיתי.
לגבי החטאים שניתן למדוד אותם בכסף, התהליך הוא כמעט זהה, לבד מהעובדה שהתהליך מחייב החזרה של הכסף שנגזל לאדם שממנו הוא נגזל:
וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:

כלומר, יש לשלם את מלוא הגזל + 20% ובנוסף כמובן כל השלבים שרשמתי קודם לגבי חטא שלא ניתן למדוד את ערכו בכסף.
לצערי, מה שקרה בהיסטוריה של העם היהודי, וממשיך עד היום, הוא שהאנשים נצמדים לתהליך הטכני של הבאת הקורבן וביצוע ההקרבה עפ"י כל הכללים, כאשר המהות, של ההודאה האמיתית בחטא וקבלה אמיתית של האחריות נעלמו. גם תפקיד הכוהנים, לבחון לעומק אם אכן יש כאן חרטה אמיתית, נשכח, והמיקוד הוא בטכניקה של העלאת הקורבן וכידוע – הכוהנים נצלו את מעמדם גם לצבירת הון לעצמם, שזהו חטא גדול במיוחד.
אז בשורה התחתונה, בין כל הקורבנות, והדם, והכוהנים, והטקסים, והדם שנזרק, מה שבאמת חשוב זו קבלת האחריות ועשיית מעשה אמיתי וכן לתיקון. אלוהים אין לו חפץ בטקס ובקורבן, יש לו חפץ בלב ובמצפון שלנו. מי שמבין זאת, כבר אין לו צורך באלוהים חיצוני.
אז הביטוי של ימינו: "אין לו אלוהים" אינו אומר שהאדם אינו נותן דין וחשבון לאלוהים אלא שהוא אינו נותן דין וחשבון למצפון ולנפש של עצמו. ומכאן – מי שיש לו אלוהים, לא חייב להאמין בקיומו של אלוהים!! די שיתנהג כאילו אלוהים (הטוב) שוכן בו עצמו.

אנחנו רגילים בימינו שפושעים מקבלים "שליש" הקלה בעונש.
חשוב שקבלת ה"שליש" תותנה בהודאה מלאה, כנה ואמיתית בחטא ולא תהפוך להליך טכני בלבד הכולל בחינת התנהגות טובה בכלא ותו לא.