אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד - ויקרא ו' |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 25/11/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶּה!

הציווי הזה, להקפיד על אש תמידית שתבער על המזבח, מעורר שאלות ומבקש הסברים.

האם מדובר במצווה מקורית של אלוהי ישראל? בהחלט לא! גם בתרבויות אחרות, חלקן קדומות מזו שלנו, היה ועדיין נהוג להזין אש תמידית במקום מקודש.

מה היא מסמלת, אש התמיד? האש עצמה היא אחד מהייצוגים היותר מוכרים של האלוהות. יש בה גם דינמיות, כלומר חיים. יש בה היסוד המחמם, שהיה חשוב לו, לאדם, עוד משחר ההיסטוריה. יש בה מן היסוד המאיים, אחד מכוחות הטבע המסוכנים ומעוררי האימה הגדולים ביותר. יש בה מן היסוד המְכַלֶּה, מעין גורם מַשְׁלִים של החי הדינמי. צורתה של האש היא משהו בין המוחשי למופשט, ובזאת היא רומזת לנו על האלוהות, כפי שאנו מצליחים להעלותה בדמיוננו. האש גם מאירה, ובזאת היא מייצגת את הטוב האלוהי, המנוגד לחושך.

אש הבוערת תמידית מייצגת את רעיון הנצחיות שבאלוהות. למרות שישנם בטבע מקרים בודדים של אש תמיד, שאינה נזקקת להזנה על ידי האדם, אש התמיד במקדש זקוקה לכוהן, שידאג שלא תכבה. הצורך בהתכוונות לשמירה על אש התמיד יוצר מתח, אותו אולי לא מרגישים באי המשכן, אבל עבור הכוהנים זו בהחלט בעיה. הסכנה של כישלון אישי של מְשָׁרֵת אש התמיד מזכירה לנו, לבני האדם, את מגבלותינו, ובמתח הזה חיים כוהני המקדש. התביעה לשמור על אש התמיד מחייבת נוכחות תמידית של כוהן במקדש, מה שלא קיים בחלק מהמקדשים בתרבויות אחרות.