שקיפות - ויקרא ו'| עופר בורין

מאת: עופר בורין ת.פרסום: 25/11/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק שבו מגדיר משה לאהרון הכהן ולבניו כיצד יש לבצע את עבודתם באוהל מועד. עבודת העלאת הקורבנות.
תפסה אותי הנחיה אחת: הכוהנים אוכלים חלק מהזבח/קורבן במקום מאוד מסוים. 
בחצר.
פעמיים יש אזכור לכך: 
1. מנחה:
ט) וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל-מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ: 
2. קורבן חטאת:
יט) הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:

האכילה של הכוהנים מותרת בחצר אוהל מועד. 
מדוע בחצר? 
כי בחצר כולם רואים. 
הכוהנים מחויבים לטפל בחלק שמותר להם לאכול – בחצר, לאור השמש, בציבור, כשכל מי שנמצא במקום רואה.
בשנת 1914 כתב לואי ברנדייס, משפטן אמריקני, יהודי, שופט בית המשפט העליון של ארה"ב: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר"

בימים בהם מאוים בית המשפט העליון שלנו ע"י פוליטיקאים תאבי כוח שלטון.
בימים בהם ניראה שיש שופטים המעדיפים ל"סגור" עסקאות עם בכירים .
חשוב שנזכור את האופן שבו הנחה משה את הכוהנים לפני 3000 שנה בנוהגם ברכוש ציבורי, ובציטוט הנפלא של המשפטן האמריקאי לפני 100 שנים.