כוהנים 24/7 - ויקרא ח' | מני גל

מאת: מני גל ; הציור יונה ארזי ת.פרסום: 28/11/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה, שִׁבְעַת יָמִים, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָֹה, וְלֹא תָמוּתוּ, כִּי כֵן צִוִּיתִי!

פסוק זה מבואר בשתי דרכים שונות מאד. יש הרואים בתביעה הקיצונית הזאת התייחסות מיוחדת לתקופת ההתקדשות הראשונה של אהרן ובניו ככוהני המשכן. תקופה דומה מחויב הכוהן הגדול לעבור לפני יום הכיפורים. אחרים מסתייעים בפירושו של הרמב"ן, אותו נצטט כאן:

ענין הפסוק הזה, שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותה העת, והיא מצווה נוהגת לדורות, שלא יניח כהן עבודה ויֵצֵא.

הרמב"ן רואה בדברים אלה הנחיה כללית לעובדים בקודש: כל עוד יש לכוהן משימות של עבודה במקדש, אינו יכול להניחן ולפנות למילוי צרכיו האישיים, כלומר – יש סדר עדיפויות ברור – עבודת הקודש תחילה, ורק משהיא מתבצעת, ניתן לעסוק במשימות אחרות.

דברים אלה יפים לכל אדם הנושא במשרה ציבורית. חובותיו כמשרת הציבור קודמים לצרכיו האישיים, וכשאלה מתנגשים, אם התנגשות של עדיפות בזמן, או חמור יותר, כשמתפתה נושא המשרה הציבורית להעדיף את צרכיו האישיים על חשבון צרכי הציבור, אותם הוא אמור לשרת, הוא מועל בתפקידו.

האם חובותיו המקצועיים של איש ציבור אמורים להשתלט על כל זמנו, מה שאנו קוראים היום 24/7? כמובן שלא; אבל לפעמים עולים צרכי ציבור חשובים ודחופים דווקא בשעות הפנאי של בעל התפקיד, ולמרות שאין מדובר בעבודת קודש במשכן, הציבור מצפה ממנו לדעת מתי שמים בצד את כל העניינים הפרטיים, ומפנים את מלוא הזמן והקשב לאותו צורך דחוף, שאינו יכול להמתין לשעות המשרד.