המשכן כאוטומט כפרות?  ויקרא ט' | מני גל

מאת: מני גל התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 28/11/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ, וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ, וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם, וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם, וְכַפֵּר בַּעֲדָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה.

אנו ביום השמיני להשלמת בניין המשכן, בסיומה של החגיגה הגדולה, שבמהלכה נמשחו המשכן, כליו וכוהניו. העם כולו מתכנס לפני אוהל מועד לטקס מיוחד, שתוכנו יעיד במידה רבה על תוכן הקשר הדתי שבין העם לאלוהיו. לכאורה יש היגיון בתוכנו של הטקס. המשכן משוח וטהור, ואיתו כליו וכוהניו. כעת יש לטהר את העם. ההיסטוריה הקצרה של הציבור הזה, הקרוי עתה עם, מלמדת אותנו כי מאז מעמד הר סיני, שבו אמר העם לאלוהיו: `נעשה ונשמע` ועד לחנוכת המשכן, התמודד העם מספר פעמים עם אתגרים לא פשוטים, ובחלקם – לא בהצלחה יתרה. מחד, התעורר העם בלב שלם לקריאה לנדב מרכושו להקמת המשכן, ונדיבותו של העם הזה עברה את הנדרש. מאידך – נכשל העם במעשה העגל, שהוכיח כי חסר סבלנות הוא, כי אינו בוטח במשה ובאלוהים, וכי אינו מבין את התביעה האלוהית `לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני` או `לא תעשה לך כל פסל ומסכה`. אם כן, גם את העם יש לטהר, ובאמצעות טקס כפרה. זה ההיגיון של הטקס העומד להיערך כעת בנוכחות כל העדה.

נקח את הפסוק שציטטנו קודם לכן, ונשנה אותו בכמה דרכים, כדי להראות, שטקס הכפרה אינו הצעד היחידי המתבקש עם סיום בניין המשכן.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ, וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ, וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם, וַעֲשֵׂה אֶת קָרְבַּן הָעָם, וְהָיָה אִם יִרְצֶה יְהוָֹה, יִסְלַח לְחַטָּאת הָעַם הַזֶּה.

האם הטקס יכפר אוטומטית בעד העם? האם אלוהים מבטיח סליחה ללא תנאי? האם חפץ אלוהים להתחיל ברגע זה דף חדש, שאחריו יועמד העם שוב במבחנים, ולא תמיד יקבל ציון `עובר`? הנוסח האלטרנטיבי מציע, שבמערכת היחסים ההדדית בין העם לאלוהיו, אין לעם הזכות לצפות, שהכוהנים יבצעו מהלך מאגי שיכריח את אלוהים לסלוח לעם.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂא תְּפִלָּה בְּשֵׁם הָעַם. יִשְׁמַע הָאֵל אֶת תְּפִלַּת הָעַם וְאֶת בַּקָּשׁוֹתָיו.

הקשר בין העם לאלוהיו מכיל הרבה פעולות של שני הצדדים, מלבד חתירה לכפרת חטאים. תפילה יכולה לבטא בקשה לקרבה, קריאה לעזרה ואפילו רגשי הודיה.

אנו חוזרים לנוסח המקורי. יש בו שני חסרונות: האחד – הוא מבסס את הקשר ההדדי בין העם לאלוהיו על חטאי העם ועל סליחת האל (אם הוא מחליט לסלוח), ומוותר על מגוון המרכיבים האחרים של החוויה הדתית. השני – יש בו מן המאגיה, מן הציפיה לכך שקרבנות החטאת ושאר מרכיבי הטקס הכוהני יביאו אוטומטית לכפרה.

למען ההגינות – הדיאלוג בין האל לעמו, או לפחות בין האל למשה, נציג העם ומנהיגו, אינו מסתכם בטקסים, בקרבנות ובכוהנים, אבל קשה להשתחרר מהרושם שספר ויקרא מותיר בנו, כאילו זה העיקר.