דום, דממה, מוות - ויקרא י' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, הציור ג'יימס טיסו ת.פרסום: 28/11/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק מצמרר
בניו של אהרון הכהן אינם מבצעים את עבודת הקודש על-פי הפרוטוקול ומבעירים "אש זרה". והתוצאה:
ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָֹה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָֹה:

אלוהים מראה את אכזריותו והאש שלו שורפת אותם למוות. ככה, בלי חוכמות. 
אותה אש שאכלה בפרק הקודם את העולה והחלבים, אוכלת שניים מבניו של אהרון.

האמת היא שאין לי מילים לתאר את הזעזוע שהפסוק הזה גרם לי. אני מבין לגמרי את תגובתו של אהרון:
וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:

מול טרוף המוות המיידי של בניו אהרון שותק. 
הוא אפילו יותר משותק. הוא הופך לדומם, משותק. הפועל וידום מעיד ממש על שיתוק, על פחד, על אימה.

ישנו פתגם ידוע מספר עמוס: "המשכיל בעת ההיא יידום". 
-----
עמוס, פרק ה`:
הנביא עמוס מסביר לעם בעוד נבואת זעם שלו: לא תקבלו אזהרה על מה שצפוי לקרות לכם, כי גם המשכילים ישתקו מפחד ההמון – `המשכיל בעת ההיא יידום`:
יב) כִּי ידַעְתִּי רַבִּים פִּשְׁעֵיכֶם וַעֲצֻמִים חַטֹּאתֵיכֶם צֹרְרֵי צַדִּיק לֹקְחֵי כֹפֶר וְאֶבְיוֹנִים בַּשַּׁעַר הִטּוּ׃
יג) לָכֵן הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם כִּי עֵת רָעָה הִיא׃
כשאלוהים מזהה רע – מי שמשכיל, מי שמבין מה הולך לקרות, נודם – קופא ושותק)
-----
עכשיו אני מבין אותו באופן שונה מבעבר. המשכיל, ההגיוני, האנושי, אין לו מקום ליד הטירוף והאכזריות האלוהית. עכשיו אני גם מבין טוב יותר את נוח כשאלוהים אומר לו שהוא הולך להשמיד את העולם ונוח אינו מתווכח – נוח היה חכם מספיק להבין שאלוהים מופרע מספיק כדי לממש את האיום ואטום מספיק שאין טעם לנסות ולשנות את רוע הגזירה.
לאהרון אפילו לא ניתן הסיכוי להתחנן על חייהם של בניו. לאברהם ניתן סיכוי להתחנן על סדום ועמורה, למשה ניתנה הזדמנות להתחנן על בני ישראל, אבל לאהרון לא. כל כך מקומם שפשוט אין מילים.
כתבה על זה צרויה להב, בשיר "פרח" שהלחין יהודה פוליקר:
"איך צומח שקט מתוך המהומה".
אלוהים יוצר מהומה והילדים מתים. ומהקבר שלהם צומחת שתיקה. השתיקה שלהם נראית חזקה ובעלת הוד גדולים יותר ממהומת האלוהים.

ותגובת משה מקוממת גם היא:
ג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָֹה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם אֶכָּבֵד

בלשון פשוטה יותר משה אומר לאחיו ההמום: "אתה רואה אהרון, אמרתי לך! צריך להיזהר מהאלוהים הזה כי הוא מגדיל את קדושתו דרך הרג הקרובים אליו ביותר ובכך מעצים את כוחו מול העם".

קוראים עוד דברים מקוממים בפרק הזה אבל בסוף נראה כאילו הסערה חולפת והשפיות חוזרת. 
משה מתרגז על עוד עבירה במלאכת הקודש שעושים בניו האחרים של אהרון, אלה שלא נשרפו בתחילת הפרק, ואהרון הפעם, כשניתנת לו ההזדמנות להגן עליהם, מסביר למשה את הסיבה לעבירה ותגובת משה היא כמו פניית פרסה חדה ביותר מהטירוף לשפיות:
כ) וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו:

הפרק הזה מבחינתי הוא אחד הקשים ביותר בסיפור 929 עד כה.