מה בין קדושה לכשרות - ויקרא י״א/ עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה 123 rf ת.פרסום: 03/12/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


פרק שבו מבדיל אלוהים, באמצעות הנחיות למשה ולאהרון, בין חיות המותרות לאכילה לאלה שאינן מותרות לאכילה.
אז את מי מותר לאכול:
מהבהמה:
ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:

מחיות המים:
ט) אֶת-זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר-לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְֹקֶשֶֹת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ:

מהעופות:
כא) אַךְ אֶת-זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע אֲשֶׁר-לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל-הָאָרֶץ:

בנוסף להנחיות למעלה (סה"כ 3 פסוקים) הפרק מכיל פסוקים רבים נוספים המפרטים שמות של חיות מסוגים שונים אותן אסור לאכול משום שאינן עומדות בתנאים שלמעלה. הרשימה כוללת: גמל, שפן, ארנבת, חזיר, נשר, פרס, עזנייה, דאה, איה, ערב, בת יענה, תחמס, שחף, נץ, כוס, שלך, ינשוף, תנשמת, קאת, רחם, חסידה, אנפה, דוכיפת, עטלף, חולד, עכבר, צב, אנקה, כח, לטאה, חומט.

מעניין אותי לדון בשני נושאים בהקשר של הפרק הזה:
1. מדוע יש פירוט של חיות ספציפיות מעבר לחוקים הכלליים.
2. לשם מה בכלל קיימת החלוקה בין חיות שמותר לאכול וכאלה שאסור?

לגבי השאלה הראשונה – יש כאן לדעתי שגיאה ניהולית המאפיינת ניהול ריכוזי שאינו סומך על הפקודים ולכן יורד לפרטי פרטים של הנחיות.
הפירוט של כל חיה וחיה מוציא את העוקץ מיכולת קבלת ההחלטות ולקיחת האחריות של האנשים. במקום שכל אחד יבחן האם השפן מפריס פרסה או לא ויחליט אם הוא מותר לאכילה אם לאו, משה נותן הנחיה ספציפית על השפן. ומה עם החיות שלא כתובות? יש הרי מיליוני מינים של חיות?
והתוצאה:
3000 שנה אחרי, קיימת תעשייה שלמה של כשרות, שכל מטרתה היא בעיני "בצע כסף" כאשר זו מסתתרת מאחורי אינספור דקדוקים של כשרות שהתפתחו עם השנים.
כאשר אין הסבר לשאלה הראשונה, כלומר האנשים אינם מקבלים את הסיבה לדרישה מסוימת, אזי מתפתחת תרבות שלמה של "מאכערים" שלכאורה יודעים את הסיבה, מבינים בכל הפרטים, וכל מה שצריך זה לסמוך עליהם! ככה נולד עם שאנשיו אינם לוקחים אחריות על מה שהם אוכלים ועושים!

את התשובה לשאלה השנייה אנחנו מקבלים בסוף הפרק. כך כתוב:
מג) אַל-תְּשַׁקְּצוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם:
מד) כִּי אֲנִי יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלא תְטַמְּאוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשֹ עַל-הָאָרֶץ:
מה) כִּי אֲנִי יְהֹוָה הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלהִים וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי:
מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶֹת בַּמָּיִם וּלְכָל-נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל-הָאָרֶץ:
מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לא תֵאָכֵל:

בעברית פשוטה, הסיבות שמותר לאכול חיות מסוימות ואסור לאכול אחרות הן:
1. יש לחיות שאסור לאכול אותן כי יש להן נפש טמאה (לא ברור לי מה זה, אבל זה לא נשמע טעים!!)
2. כי אני אלוהים ואני קדוש ולכן גם אתם באופן הזה תהיו קדושים (זה תנאי הכרחי? מספיק? אולי בשביל להיות קדוש צריך גם להיות עוד כמה דברים חוץ מאוכל כשר?)
3. כי אני העליתי אתכם מארץ מצרים – סיבה שאינה נראית קשורה לנושא.
4. זאת התורה בנושא – או בעברית עוד יותר פשוטה: למה? ככה!

העניין המעניין והמרכזי כאן הוא הקדושה.
הכשרות קשורה לקדושה.
רוצים להיות קדושים כמו אלוהים תאכלו אוכל כשר.

אני חושב שיש כאן אבחנה חשובה:
כשרות היא עוד אחד מאותם ריטואלים דתיים הקשורים לדת וההופכים את האדם לקדוש כמו אלוהים.
אבל מה הופך אדם להיות אדם, לא קדוש לאלוהים. סתם אדם הראוי לתואר בן אנוש?
פה מדובר על סט כללים אחר.
דברים כמו צדק, אהבת הגר, ואהבת לרעך כמוך, משפט, חלוקת העושר ועוד.

להיות קדוש זו מידה אלוהית.
להיות בן אנוש זה עניין אחר לגמרי.